גן העדן המזוהם
תאריך הכתבה:
04/11/2000
ניצה הוכמן הפנתה את תשומת ליבי לחוף הדרומי היפה השוכן למרגלות מלון הרודס. זהו חוף שלא חסכו בתיכנונו. יש בו אבני חול דק, מרצפות סומסום מכל הצבעים. אבני מוזאיקה, עמודי תאורה, דקלים, שבילים מעוגלים, ומיים כחולים תחומים בסלעים מלאכותיים שהונחו זה על זה מעשה מחשבת.
פרט ליופי המקום, הוא לא צפוף. יש גם בית קפה במיבנה עץ והוא שייך לתושב אילת שזכה בו לזמן קצוב במסגרת החופים שהוגרלו בין תושבי המקום.
בהתחלה האמנתי שהגעתי לגן עדן. אחר כך הכנסתי את הראש עם המשקפת למיים וחטפתי היישר בפנים גל של מיים עכורים עם פסולת מזון דגים, שאריות פלסטיקים ובקבוקים ריקים. כשיצאתי, היה נידמה לי שאני כבר מתחילה עם איזו גרדת, אבל שכנעתי את עצמי שאם קיפודי הים השחורים חיים שם במיסתור הסלעים, לא יכול להיות שהמיים מזוהמים עד כדי כך.
ביקשתי להתנחם בקפה הפוך, אבל אמרו לי בבית הקפה שהיום המכונה מקולקלת ושאלו אם יתאים לי משהו קר. עד שחככתי בדעתי, הם כבר סגרו את המקום די מוקדם והלכו הביתה. השקפתי על בריכות הדגים ממול, על ענני המיים העכורים המגיעים משם, והרגשתי תחושת החמצה של גן עדן אבוד. תפסתי שאין סיבה בעולם לגדל דגי מאכל במפרץ אילת. באה רוח חורפית והסכימה עימי. נשבה בעוצמה והכניסה שבבי חול דק לעיניים. לא הייתה ברירה, ברחתי משם.
|
