החיים הטובים של אביבה דקל

החיים הטובים של אביבה דקל
תאריך הכתבה: 15/10/2000

באמצע השבוע, לקראת ערב, ירדה עלי תחושת עצבות אותה ייחסתי למגורי באילת. הלכתי לבדוק אצל אביבה דקל, ציירת וסופרת תושבת אילת כבר שלושים ומשהו שנים, איך השפיעו עליה החיים בעיר. דקל מתגוררת בוילה ותיקה. גינתה מטופחת ומעוצבת עד לפרט האחרון. סלון ביתה מרוהט בלבן. השטיח צחור, הפרחים באגרטל גם הם לבנים. יש בבית אוסף של פיסלוני מתכת, כמה מהם ברמה בינלאומית. את הרושם הגדול בסלון יוצר ציור שמן שלה, סגנון סוריאליסטי, באורך כמה מטרים. בשבוע בו נפגשנו נולדו לה תאומים, נכדים מספר חמש ושש.
מצאתי אותה אופטימית. גם מאמינה שריחוקה של אילת מעולם לא עצר בעדה. בתחום הציור, היא עשתה קריירה בינלאומית שפירושה כ 150 תערוכות בעולם. בתחום הספרות היא הוציאה חמישה ספרי ילדים וספר אחד לגדולים. עם כל ההצלחות, ההכנסות מעיסוקיה הסתכמו בכסף קטן בהשוואה להכנסותיו של בעלה, אהרון דקל, מבכירי המלונאים ומבעלי "אדומית".
דקל סיפרה שהם הגיעו לאילת בעיקבות סגירת מפעל מתכת שהיה בבעלותם בחיפה. היא רצתה אז לברוח "הכי רחוק שאפשר ". הזוג התפרן זכה בלוטו בסכום שהספיק לרכישת דירה. במקום להתמסד הם טסו לשלושה חודשים ללונדון. הם חיו את הרגע ושרפו את הזכייה על מלונות, הצגות ומסעדות. מאוחר יותר גיבש אהרון דקל קבוצה של עשרה חברים אילתיים. כל אחד הביא 7000 דולר וביחד הקימו את מרכז אדומית.
כל קייץ הזוג דקל נוסע לקאן שברביירה הצרפתית ושוהה שם, תלוי בהתחייבויותיו, משלושה שבועות עד שלושה חודשים. אחת לחודש מזמינים הזוג דקל חברים טובים לסעודה משובחת בביתם שבאילת. אחת לשבוע אביבה דקל ניפגשת עם חוג חברות קרובות. ביניהן: אן חרדון, סופרת. נורית לרנר, מנהלת. שרה שפילר, שוזרת פרחים. פועה נועם, בעלת עיתון, שלי קיסל, מתורגמנית וריקי תגר, מנהלת בית-ספר.
דקל, אשה ספורטיבית, מאמינה כי החיים באילת טובים אם יש זוגיות טובה, אם יש חברים טובים שלעיתים ממלאים חסרונה של משפחה, ואם יש עבודה מספקת. כשנפרדנו, חלפה עצבותי. תפסתי שהחיים בכל מקום עשויים להיות מצויינים, אם מתקיימים שלושת התנאים שהיא ציינה.

מי רוצה לגור על המיים?

יש במרינה של אילת כשמונה בתי סירות (boat hose) שעוגנים קבוע ומשמשים למגורים. אחת מהן, צמודה למסעדת "פאגו פאגו", אורכה שבעה מטרים, מוצעת למכירה ב 40 אלף דולר. בעל הסירה התגורר בה כשנה וחצי עד שקיבל עבודה בצפון ועזב.
הלכתי לראות. מצאתי דירת סטודיו מינימלית במצב סביר. יש בה מרפסת זעירה, מיטה כפולה, מטבחון, שירותים, מקלחון, טלויזיה ועוד ספה נפתחת. יש גם מזגן מצויין. בלעדיו, הקייץ בסירה יכול להפוך לגיהנום. נידלקתי על רעיון המגורים הזולים והייחודיים בלב אזור המלונות ועל המיים ממש. ערכו לי חישוב של יוקר המחייה בסירה: 240 שקלים לחודש דמי עגינה במקום מצויין וקבוע ששמור לך לכל החיים. דמי ביטוח של כ 4000 שקלים לשנה. רשיון שייט שיש לחדשו אחת לשנתיים ומחירו 516 שקלים לשנה. צביעה ותחזוקה שגם אותם יש לבצע אחת לשנתיים ועלותם כ 5000 שקלים. אם הלך לך המנוע של הסירה, הרי מחירו של חדש כ 14 אלף שקלים. מפעם לפעם אפשר להוציא את הסירה ממעגנה ולשוט עימה עד טאבה ובחזרה. צריך רשיון משיט וכמובן את מחיר הדלק.
נידלקתי כל כך עד שטילפנתי לאחותי האמריקאית ושאלתי אותה מה דעתה שנלך על העניין חצי חצי, וכמה זה יהיה נהדר. היא זכרה את ההרפתקאה האחרונה שאליה גררתי אותה, ואמרה בטון מפוכח שתמיד אני מתלהבת כך. היא שאלה בשביל מה צריך סירה זוללת כסף ושבית מלון יותר זול. ניסיתי לשכנע אותה שלבן אדם שיש מפתח לדירה על המיים יש המון חברים, שלא להזכיר אפשרויות בריחה מהחיים. בינתיים היא לא השתכנעה. לכן עוד אין לי בית סירה.

מי רוצה לפתוח חנות?

מתוך 20 החנויות המוצעות להשכרה במרכז הקניות החדש של מלון הילטון מלכת שבא, נישארו פנויות רק שלוש. מבקשים שם לחודש כמאה דולר למטר מרובע, ודמי ניהול של 12 דולר. חנות בגודל 50 מטר למשל תעלה למי ששוכר אותה כ 5600 דולר לחודש. החנות נימסרת לבעליה כחלל ריק. גודל ההשקעה והסידור שלה מתחילים בכמה עשרות אלפי דולרים. המשכירים צופים שכחצי מליון מבקרים יעברו שם בשנה. המקום מרהיב בעיצובו אבל בינתיים צריך אופטימיות ואמונה.
בערב שבו ביקרתי היה די ריק. בתי הקפה השוכנים על מרפסות עץ על המיים לא היו מלאים. כמותם גם המסעדה החדשה "דיזל". ראיתי חנות נעליים, חנות לבגדי ים, סופרמרקט, המבורגרים, תכשיטים, חנות לפיתוח תמונות, מזכרות, צעצועים ושמונצ'ס, גם דלפק פיצוחים. המקום היחידי שעבד ללא הפסקה היה אתר הבידור לילדים "העולם המופלא". שילמנו מחיר כרטיס כניסה לאילתים: 39 שקלים במקום 46. נכנסנו לארבעה חדרונים שהציעו אוסף די מיקרי של צילומים מרהיבים מכל העולם, כמה טלטלות גוף וגם השפרצה של זרזיפי מיים על ראשי המופתע. היה נחמד אבל לא יותר מזה. הילדים לא למדו כלום וגם אני לא זכרתי הרבה. צריך לקחת בחשבון שמשפחה אילתית בת חמש נפשות צריכה להשאיר בחווית "העולם המופלא" כ 200 שקלים בכניסה. היזמים של הפרוייקט, שטיינמיץ את קהן, מהמליונרים הגדולים של המדינה, יכלו לדעתי להסתפק בפחות. מי כמותם יודע כמה מרוויחים המקומיים שמתפרנסים אצלהם.