מי ומי בין צועדי הבוקר על חוף ים ת"א.
תאריך הכתבה:
01/04/2001
בבוקר אני צועדת מדיזינגובה ארלוזורובה ועד בואכה יפו. כל דיזנגוף חפורה תעלות לעומק ולרוחב כי תמיד משפרים את פני העיר. רק על הטיילת שלאורך החופים אין איזה בור פתוח.
אני פוגשת את יצחק שמיר, שלום לך, איש משעמם שלא עשה בזמנו שום דבר, כך לפחות חשבנו כשהיית ראש הממשלה. עכשיו מסתבר שהיית חכם להבין שטובה אינתיפדה ניצחית בשליטה, משלום קבוע ולוחמני ללא שליטה. יצחק שמיר עושה את צעדת החוף שלו, מוקף אנשי בטחון. הוא מנפנף לי לשלום. או שהוא יודע שהגעתי מאילת, או שהוא משיב ברכה לכל מברכיו.
הנה צועד מולי דב לאוטמן, איל הטקסטיל. פוסע עם בת זוג בלונדינית יפה. אני חושבת שלא פשוט לצעוד עם הזמן. ככל שאילי תעשייה עשירים הולכים ומתבגרים, הולכות בנות זוגן ומצעירות. לאוטמן מחזיק מעמד. עדין ארץ ישראל היפה. איזו חרטא.
אולי נעצור לקפה עם הל בקומה ה 16 במגדלים אצל אברהם אירני לשעבר מהחברה המרכזית לניירות ערך. האמא של אשתו אומרת שהוא ירד לבריכה. אני מביטה דרך קירות הזכוכית ישר לבריכה של המגדלים. קריר וריק שם. אברהם אירני איננו. אולי היא התכוונה לבריכה של גורדון. הלך הקפה, הלך גם מה שהוא סיפר לאמא של אשתו.
הנה גם יועץ הגסטרונומיה, זאב קרן. טבחים תל אביבים צועדים כאן בשביל הבריאות.
האויר מלא חרטא. על הספסל זוג רוסים בלונדינים מנושקים ומסוממים. כאלה יש לנו גם באילת.
אני פוגשת את שלומית עם בעלה. הם חזרו מקובה. יש להם בתי אבות, אז תמיד הם באים או נוסעים לאיזה שהוא מקום רחוק. אם לך היו כל היום חולים גריאטרים מול העיניים, היית נוסע אפילו יותר רחוק מקובה.
אחר כך עובר הבמאי חגי מאוטנר, חבר של יואב איגרא, בעלי ההרוד'ס. מוסר דרישת שלום בבית. בבקשה, לא דרכי, אני לעולם לא חוזרת, לא מוסרת.
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
<BR>
|
