סיור מומלץ של גסטרונומיה ורוחניות בכרמל: ארוחת בוקר והצגה בעין הוד, האמנות של דן חמיצר, חיים אחרים בבת שלמה, צהריים צרפתי בזכרון יעקב, איכות חיים בעין שמר.

סיור מומלץ של גסטרונומיה ורוחניות בכרמל: ארוחת בוקר והצגה בעין הוד, האמנות של דן חמיצר, חיים אחרים בבת שלמה, צהריים צרפתי בזכרון יעקב, איכות חיים בעין שמר.
תאריך הכתבה: 13/05/2002

שניהתחקירנים מהתכנית של רבקה מיכאלי משתתפים בסיור. בהקלקת הגדלה: שני מנהלי המלון הדתי החדש שבניר עציון

השחקנית פיפי מעין הוד, בהקלקת הגדלה תיבות הדואר שבעיצוב דן חמיצר

רחל רנגיני ומרגו גוטמן, בהקלקת הגדלה ארוחת בוקר אצל מנלי ומנו בעין הוד

בימים נעדרי בטחון אלה, כאשר כל טיול המרחיק אותך מהבית ניבדק שבע פעמים אם אין בו סיכונים מיותרים, גדולה הפופולריות של טיול לאזורים של זכרון יעקב, עין הוד, בת שלמה, ניר עציון או עין שמר. במרחק של פחות משעה נסיעה מתל אביב, אפשר לעשות "סוויטש" בראש ולהיכנס לעולם אחר. ירוק בעיניים, אויר נקי, אנשים אחרים, מאכלים שונים, תמימות נעימה נעדרת לחץ, שלווה פסטורלית ומנגינות אחרות.
אני משוחדת. יש לי בית קיץ באזור הכפרי הזה על פיסגת המצוק של זכרון יעקב, מול הים התיכון ובריכות הדגים. אבל רוב הימים של השבוע אני גרה בדירה תל אביבית נעימה. למרות הפסטורליה שבאזור הכרמל, למרות הבריחה של הנפש, עדיין יש בי את הנהייה לעירוניות התל אביבית. עדיין אני כמהה לשלב בחיי את הכפריות התמימה עם המעשיות התל אביביות המלחיצה. אבל נחזור לסיור בו השתתפתי:
עמותת כרמלים בניהולה של רחל רנגיני הייתה אחראית ליום סיורים לעיתונאים שהחל בבית הקפה של מלני ומנו בכפר האמנים עין הוד. כמי שצברה וותק בארוחות בוקר תל אביביות מקפה בזל, דרך מסעדת "בויה" שבנמל ת"א ועד מסעדת "סוף" שביפו, הייתה החוויה במסעדה בעין הוד "אצל מלני ומנו", שונה לחלוטין. המיבנה עשוי אבן, גם הארכיטקטורה של קשתות וקימורים בצלע ההר יוצרת הרגשת שלווה פסטורלית. עציצי הג'רניום, פריחת הוינקות, צבעי הפטוניות המקדימות, ריח הירק, ספסלי העץ הכפריים, כל אלה משתלבים בהרמוניה כפרית גסטרונומית של דברי המאפה, הגבינות, הזיתים הטחונים, העגבניות המיובשות, החביתיות הכפריות ועוד. הכל היה מעשה בית של תושבי האזור. כל מה שהוגש היה טרי וריחני, בצבעים ובטעמים שונים מהמוצרים הכמעט מתועשים של ארוחות הבוקר התל אביביות אליהן הורגלנו. אפילו הסלמון הכבוש היה עבה וגס ובסיסי, החביתיות תפוחות, היוגורט והלבנה בטעם חביצות ביתיות, הלחמים ריחניים ופריכים, הירקות טובלים בשמן זית, ועישבי התיבול טריים טריים. הקפה טוב מאד, הלימונדה עם הנענע האופיינית לאזור משובבת נפש, והמלצריות הלא רשמיות משלימות את התחושה שלעולם אחר נקלעת. מבחוץ רואים את האמפיתיאטרון הקטן והציורי. רק השירותים הם ציבוריים ומשותפים לכל.
מרגו גוטמן תושבת האזור הציגה בפנינו את אולי גבעון העומד בראש ועד תושבי עין הוד. היתה הרגשה שבמקום הזה כולם מכירים את כולם, מטפחים ידידויות טובות ומסייעים זה לזה, כך לפחות ניראו הדברים לעיני הארעי של אורח זר.
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לסיור בכפר עין הוד. התלוותה אלינו שחקנית מקומית המכונה "מאדם פיפי" והיא משחקת תפקיד של עולה חדשה מצרפת שניקלעה לכפר האמנים והתאהבה בו. באמת שמה של "מאדם פיפי" הוא טלי וגנר. השיטה בה מציגים כפר או מקום בשיטת תיאטרון חי היא אופנתית למדי: כך בזכרון יעקב וכך באתרים אחרים: מחיים את העבר כאשר הסיור משלב בתוכו מראות ודמויות מן העבר. יש בזה שעשוע והגשת חומר לימודי בצורה קלילה ומצחיקה.
נעצרנו ליד תיבות חלוקת הדואר של הכפר. החידונאי דן חמיצר שמתגורר בכפר הפך כאן לצייר אמן פסל. הוא צבע את תיבות הדואר בכחול, כמה מהן הפכו לפיסלונים קטנים של בעלי חיים: פרות, כבשים וכדומה. מעין חזון של אחרית הימים: תיבות הדואר הן פסלונים של אחרית הימים, אוירת רועים של וגר זאב עם כבש. נחמד. לא ידעתי שדן חמיצר הוא גם אמן מוכשר.
בסיור נכללו ביקורים בכמה גלריות: אחת מוכרת מיצירות תושבי הכפר, אחרת מלמדת ליתוגרפיות, שלישית עושה ויטראז'ים, רביעית מוכרת עתיקות, חמישית היא הבית של אורסולה, אשה שמפסלת בברונזה ושלזכותה ניזקפים הפסלים הניצבים בגן הפסלים בחיפה. יש גם ביקור קצרצר במוזיאון מרסל ינקו- מעוז הדאדאיזם הישראלי. בין לבין אנחנו מבקרים בצימרים של שתי משפחות בבת שלמה ובעין הוד. לאחת מהן יש גם בריכת שחייה קטנה. נחמד מאד. אינני חובבת צימרים. בדרך כלל בעליהם גובים כ 300 שקלים ללילה לזוג. בדרך כלל המיטות בצימרים אינן נוחות ומיועדות לגמדים בלי כאבי גב, השירותים דחוקים, הארוניות מיושנות. ישנה הרגשה שנכנסת לביתו של מישהו, אבל לא קיבלת את התנאים הכי נוחים. עניין הצימרים הוא אישי לחלוטין. יש נהנים מהמגורים הלא רישמיים, מאוירת המשפחתיות הפתוחה, מן השיפוץ המסיבי שעברו יחידות הדיור, מהנוף האחר ומהאירוח השונה כל כך מבתי מלון מעונבים ומכופתרים. עניין של טעם. הצימרים בעין הוד ובבת שלמה היו ברמה טובה למדי. נקיים ונעימים.
מלון ניר עציון בישוב הדתי ניר עציון הסמוך, הוא מלון חדש. במרכזו של כפר הנופש הישן, בין בתים טובלים בירק, וביתני אירוח בטעם של פעם בנו את המיבנה המרכזי החדש. זה מיבנה שייש וזכוכית, משקיף לנוף, מרוהט בנעימות, חדריו חדשניים וכולו אומר: אני מלון חדשני, אני מפואר ואני מציע כל מה שמציע מלון ישראלי חדש, אבל מיועד לקהל הדתי. למשל: בפתח השירותים המבהיקים יש נישות לנטילת ידיים. הברזים בנישות ציוריים ועשויים נחושת, הנישות עצמן עשויות אבן גסה כאילו לא מסותתת, אבל מיוחדת מאד. חדרי האוכל רחבים, הריהוט מודרני. באולמות ההרצאות יש כיסאות פרספקט שקוף. המקום מקרין חידוש, השקעה, נעימות והכל מיועד לקהל אורחים דתי.
בחצר הותיקה עטורת הירק והעצים יושב לו בן אדמו"ר ידוע ומשנן פירקי גמרא. זהו מראה לא מוכר, אקזוטי ואף מרתק. הממטרות מזמזמות, המיים ניתזים, האברך לומד, והשמיים כחולים עד מאד מעל הרי הכרמל. מנגד נישקף הים, ואתה קולט שאתה נימצא בישראל אחרת, נהדרת אך שונה.
בבת שלמה אנחנו מקבלים סיור מודרך מפיו של איתי בחור. הוא איש מרתק, משפחתו מבת שלמה והוא מתבל את הסקירה ההסטורית שלו באירועים מחיי משפחתו. כך לומדים הסטוריה. בבת שלמה ומפיו של איתי היא חיה ורוטטת. אין מספר סיפורים טוב ממנו.
יש בבת שלמה "גלרינה" והיא מנוהלת על ידי תמי ואילן סגל. כשאומרים "גלרינה" מתכוונים למקום שמוכר אמנות, מזכרות, חפצי נוי, ארוחות קלות, שתייה, פירות, גבינות וגם משמיע מוסיקה. בני הזוג סגל מאסו בחיים התל אביביים, שכרו בית בבת שלמה והפכו אותו לעסק. עכשיו הם מתבשמים באוירה פסטורלית וגם מתפרנסים. כשמקשיבים לסיפור השינוי האישי שעשו בחייהם, מתקנאים. לא רבים הם בני האדם שמחליפים את אורחות חייהם לאחר שילדיהם בגרו ויצאו מהבית. החידוש שהם מקרינים עושה רושם טוב. מעניין.
הסיור מסתיים בקיבוץ עין שמר. בזמן ביקורינו הם מתכוננים שם לחג השבועות. במרכז החגיגות ילדי הקיבוץ. הילדים צופים במסכת הסטורית במוזיאון החצר הישנה. אחר כך הם עולים, עטורי זרים, על הטרטקטור ונוסעים לשדה לקצור שיבלים בחרמש. אני מתבוננת בילדים היפים, בתכול עיניהם, במבטם השלו, מקשיבה לעברית הטובה השגורה על פיהם, מתפעלת מנעימות ההליכות של הזאטוטים והמבוגרים, ואני משוכנעת שילדי קיבוץ עין שמר גדלים בתנאים הגיאוגרפיים, הכלכליים והחינוכיים הכי טובים שיש כיום במדינת ישראל. גם כסף רב ועושר חומרי אינם מסוגלים לקנות תנאים כאלה. מה הפלא: גם הבוגרים בעין שמר שונים מהישראלים המוכרים לנו. גבר בשם רן חדוותי העובד בסדנת הטרקטורים משוחח עימנו. יש במראהו, בדבריו, בהצגת הנושא, משהו איכותי מארץ ישראל הטובה, הקיומית, האידיאלית. העברית שלו מצויינת, קולחת. עמידתו גאה. ידיו מגויידות, סרבלו כחול כהה, אני חשה שאני צופה באיש מתוך שבט ישראלי שהולך ונעלם מנוף חיינו. זו הייתה ההתרשמות שלי מעין שמר.
עצרנו לארוחת צהריים קלה במסעדת "פוז" שברחוב המייסדים שבזכרון יעקב. זו מסעדה לארוחות קלות. התמחותה בסלטים טובים, דברי מאפה ייחודיים ובלינצ'עס מלוחים או מתוקים. הניקראים כאן "קרפים". והם באיכות טובה. בעל המקום ממוצא צרפתי מתייחס בכובד ראש לעיסוקו. הבלינצ'עס מצויינים. גם אינם יקרים. מחירה של ארוחה מלאה נע סביב ה 40 שקלים. זהו אגב, גם מחירה של ארוחת הבוקר בעין הוד.
(לאה אתגר)