לאה אתגר על: רונן שנברגר, דידי מנוסי והקריקטוריסטים, "בראנץ" שווה. דיטה ברוטשילד.אילן גילאון באשדוד. מנחם שיזף. החברה ממיכאלה. ועוד: אולגה. גו אנדר.
תאריך הכתבה:
05/09/2004
מאת לאה אתגר
במוצ"ש האחרון חגג רונן שנברגר, יחצ"ן צעיר, בעל מסעדה והיום גם שותף בעיתון מקומי בקרית אונו, את יום הולדתו בצומת ירקונים, על יד פתח תקווה. שנברגר עורך לעצמו ימי הולדת כבר ארבע שנים ואת המתנות שמביאים הוא תורם לחולי סרטן.
שנברגר וחוגגיו הם תופעת טבע: סביבו ישנה קבוצה של כמה אלפי איש, לא סלבס, שהם האנשים הכי היפים של מרכז הארץ. זה הקהל שמתלבש בערב קייץ עם ג'ינס מסוגנן וחלק עליון דמוי חזייה לנשים, וטי שרט הדוק לגברים. זה הקהל שרוב גבריו קרחים מגולחים נקי, ונשותיו נהדרות ותמירות ודקות על נעלי פלטפורמה צבעוניות או על נעלי התעמלות שתי קומות.
הם כולם יפים, רזים, מהודקים, צבעונים, אופנתיים, סקסיים, מהודקים… כבר אמרתי: מהודקים! - כי זה הערך הכי חשוב בחיי אדם. גם אם מלאים גם אז מצליחים להיראות - מהודקים.
מהודק- זה סקסי, וסקסי - הכי חשוב.
הקהל המופלא של רונן שנברגר הם עורכי דין צעירים, הי טקים, מזכירות, סייענים, פירסומאים, סטודנטים ניצחיים, מה לא? הם תרבותיים, מעשנים מעט, במסיבות של שנברגר שנערכות תמיד בחיק הטבע המסוגנן, אין ריח באויר. גם לא שותים הרבה. אצל שנברגר נכנסים חינם אך משלמים עבור האלכוהול.
רוקדים, צוחקים, רואים, ניראים, מדברים, מתחילים, נפרדים, תופסים או עוזבים . זוגות מאוהבים או חבורות מאותו מין, או מעורבים, הכל בסדר.
רונן שנברגר ביום הולדתו. בהקלקת הגדלה עם עו"ד איה מישר, יפה וצעירה.
|
לאה אתגר על ערב קריקטוריסטים שחתם את פסטיבל האנימציה בסינמטק התל אביבי.
מנחה הערב היה דידי מנוסי. דבר ראשון כשהוא ראה אותי הוא פלט: "את עוד חיה?!" ואני ידעתי שהגעתי נכון.
דידי מנוסי הינחה את הערב באולם הקטן. עמד באי נוחות על הבמה. חיפש משהו להישען עליו או כיסא לשבת, הינחה בעברית צברית, בראש טוב ובחן. הקרירקטוריסטים היו מקסימים. שלמה כהן, עמוס אלנבוגן, אורי פינק, שחר נבות, ניסים חזקיהו. דיברו באנדרסטיטמנטס, בתיחכום, והצחיקו.
את הרישומים שעשו חי על נייר בריסטול כמו בבית ספר – ראו בקושי, האירגון הטכני היה על הפנים. אבל התכנים היו טובים. מין סוג של ערב ראיונות שכבר נעלם מן העולם החי. היו אנשים אמיתיים ודיבורים אמיתיים ותקלות אמיתיות. שום דבר לא היה עשוי פלסטיק. לא וירטואלי. המשתתפים היו מרתקים, הקהל לא פחות. אחרי שעתיים אנשים לא רצו ללכת.
אז מה הפלא שדידי מנוסי, מופתע מהביקוש, חיפש לו כיסא לשבת על הבמה?
לאה אתגר על בראנץ' שווה:
את האירוע הכי נעים של השבוע "בראנץ' במלון דן תל אביב", הפיק רני רהב שהוא גם היחצ"ן של רשת מלונות דן ושם גם התחיל את הקריירה שלו בגיל 23, עוד לפני שרהב הפך ל"מוציא ומביא" של המדינה. בשנים האחרונות רהב מטביע חותמו על ה"בון טון" של הסטייל הישראלי והופך מודל לחיקוי: לאן הוא יצא לחופשה ועם מי יצא, ואיך סגנון לבושו, אייטמים כאלה מתפרסמים עליו בתיקשורת וגורמים להשתאות "וואאוו".
ארוחת הבוקר מימים ראשון עד חמישי או "הבראנץ" של יום שישי בדן תל אביב, בהנהגת המנכ"ל יעקב סודרי התגלו כליגה ראשונה:
באולם חדש ואינטימי, מול הים, ב 79 שקלים נותנים ארוחת בוקר- צהריים במזנונים אנינים, כולל שמפניה או משקה קיר, כל יום עד השעה 11 וביום שישי עד השעה 14:00 .
יש מזנוני גבינות נהדרות, קינוחים ועוגות, ביצים במיגוון צורות ופשטידות, סלמון מעושן, סלטים ייחודיים, לחמים ניפלאים. שווה.
יעקב סודרי מנכ"ל דן ת"א. בהקלקת הגדלה: מראה מהבראנץ'.
|
דיטה: מאושיות הבישול התל אביבי:
מאת לאה אתגר:
דיטה היא המסעדנית הלא פושטת עור מהחביבים עלי במדינה. היא יודעת לבשל, יש לה יד קלה עם טעם. המחירים שלה הגיוניים. שווה להזמין אצלה אוכל הבייתה. אין אכזבות ואין נפילות, הכל באיכות טובה. גם אנין. מנה עיקרית בסביבות 35 שקלים. בשרים, עופות, קציצות, עם דמיון וחומרים טובים. מנה אחרונה בסביבות 14 שקלים. סלט טוב. הכל ארוז חכם, נקי ועם הוראות. גם מגיע בדיוק בזמן הבייתה.
אותה דיטה (שהיא בעיני מלכת המשלוחים של תל אביב לאלה שהתעייפו מהאסיאתי הסיני- תאילנדי וכדומה), פתחה לאחרונה, באותו רחוב, בשדרות רוטשילד, מקום חדש.
הפתעה: המקום הגדול ניראה כמו ארמון זהב פולני עם טפטים משנות החמישים וזה לא שרידים של המקום הישן שנחרב אלא ממש חדש חדש כי ככה היא רצתה אותו.
היא סבורה שהיא מבשלת בסגנון פולני. אני סבורה שהיא מבשלת טוב מאד בסגנון ביסטרו אירופאי שצמח במטבח ביתי בארץ ואינו ממש מוגדר. מה חשובה ההגדרה? האוכל שלה למשלוחים בהחלט טוב ושווה את מחירו.
דיטה, בשלנית נהדרת. בהקלקת הגדלה: בהיכלה החדש.
|
נסעתי עם מנחם שיזף ומלוויו לארוחת בוקר במסעדה של חבר הכנסת לשעבר (מי זוכר?) אילן גילאון שפתח מסעדה בחוף אשדוד באיזה מבנה מרוקאי מוזר שניקרא הטירה הכחולה או משהו כזה. אי אפשר לפספס. גילאון הוא חבר של שיזף.
גילאון עובד קשה עם רעייתו במטבח. הוא אומר שלחברי כנסת לשעבר מאשדוד לא מציעים פרנסות אחרות בעיר. במסעדה שלו ניקראים כל מנה וכל סלט על שם אבות הישוב ואפילו על שקיות הסוכר מוטבעת תמונה של ביאליק, בן גוריון, מקס נורדאו וכאלה.
די נחמד, לא יקר, קרוב לגלים, ללא חציצה עם הים, מלצר חכם ומצחיק, אפשרות להקשיב לשיחה טובה של גילאון, איש משעשע, ייצרן ריבות, שהיה פעיל למען נכים, ובעצמו פגוע פוליו שנימצא קבוע במסעדתו.
בביקור אצלו שמעתי אותו אומר את המשפט החכם הנאיבי הבא:
"האשדודים? - זוכרים אותי לטובה. אבל לדעתי לא מספיק זוכרים."
( לאה אתגר )
אילן גילאון במסעדתו. בהקלקת הגדלה: סועדים בארוחת בוקר אצלו.
|
להיכן נעלם מנחם שיזף?
הוא לא נעלם. כשהתחיל לכתוב טור אישי ב"נוצץ" דיבר על "כל שבוע" התברר שלא תמיד יש לו כוח ורצון.
השבוע הוא נסע עם מטפליו ומלוויו לאילת לכמה ימים בדיל. שם הוא סידר לו דיאליזה ביוספטל אילת במקום באיכילוב תל אביב.
איך מנחם אומר, וצריך לקחת אותו ברצינות: "הומואים מזדקנים, כרותי רגליים על כיסא גלגלים, לא נעלמים סתם כך".
נוצץ ממשיך בנאמנות להעביר לו כל מכתב.
החברה ממיכאלה:
היחצן ששלח לנוצץ את הצילום שלמטה העביר עימו חומר כתוב שאינו ניתן לקריאה. אז מה שנישאר לנוצץ להגיד: שמיכאלה שאו טו טו מסתיימת, היתה טלנובלה בלשית מרתקת. שחבל שהיא ניגמרת. שמזל שהמשיכו את הופעותיו של מיקי ליאון הבריון החמוד, גם אחרי שהוא היה בסידרה איש מת, ממש מת. ראו אותו עדיין כרוח רפאים. גם אלברט אילוז מצטיין בסידרה. וכל השאר, החולים והבריאים, הגיבורים והאנטי גיבורים, הכפולים והיחידאים, ממש נחמדים, והשוטרים נו, – משתדלים.
וגם איזה אירוע צדדי של "טעם טוב":
את יונתן רוזן, שמתאהב בלוסי דובנצ'יק, שיש לה איידס בסידרה, רואים עכשיו בטלויזיה בפירסומת בריאותית, כשהוא יושב עם רעייתו ההרה ומדברים על בדיקת הריון. שיהיה.
בסך הכל מיכאלה היא יופי של טלנובלה בלשית עברית, ותארו לעצמכם שהיא הצליחה להתקיים בלי יהודה לוי.
החברה ממיכאלה. הכי יפים בהקלקת הגדלה.
|
"בין נסיכותי" - תערוכת ציורים – אולגה אורשניקוב. גלרית מלון מצפה הימים-
יעל שביט מדווחת:
אורשניקוב החלה לצייר בגיל שנה וחצי וכבר בגיל 7 הציגה תערוכה ראשונה. אולגה אורשניקוב נולדה בסנט פטרסבורג והחלה לצייר כבר בגיל שנה ושמונה חודשים, היא גדלה בבית מוקפת מבוגרים, סבה היה מלחין, אמה חוקרת אומנות ובני משפחתה כולם מתחום האמנות. כשהייתה בת 7 הוצגה התערוכה הראשונה שלה. היא למדה באקדמיה לאומנות "רפין" בסנט פטרסבורג ועלתה לארץ בשנת 1990. היא מציירת דמויות, בעיקר נשים, דמויות מהרנסאנס ונושאים מיסטיים ,אגדתיים ופנטסטיים המתובלים בחוש הומור ואינם חמורים מידי. בכל עבודה ישנה קריצה כלשהי ללמדך כי כל פנטזיה.
אולגה במצפה הימים בתערוכה. גם בהקלת הגדלה.
|
רונית מטיאס מדווחת על תצוגת אופנה של "גו אנדר" במרכז הירידים.
לקינוח קיבלנו את מאיה בוסקילה, זמרת נהדרת. רק חבל שלא דאגו לסאונד יותר טוב.
לבנים בתצוגת "גו אנדר" גם בהקלקת הגדלה.
|
|
|
