כוכבי האלופה ערכו מסיבה לקראת הפרק המאה. מי הגיע ומה אכלו. אנה ארונוב ודני יוחטמן רוקדים בבת ים. סרט ישראלי חדש של מרק רוזנבאום ושמו "לרקוד". אתי רוטר ובנה אריאל ב"שנקר"
תאריך הכתבה:
26/08/2006
כוכבי האלופה:
כל מכורי וכוכבי הטלנובלה האלופה התייצבו למסיבת שיפודים וסלטים במסעדת אג'נדה בנמל תל אביב, מעל הבר תלו מסך עליו הוקרן הפרק ה-100 המה זה מותח. הגיעו: לירז צ'רכי היפה, עירית קפלן, עופר שכטר, לירון ויסמן, ורד פלדמן, מיטל גל,מוסקו אלקלעי,מיכל גבריאלוב והחבר מרטין אומנסקי, דורי בן זאב, דודו זר, ירמי קפלן, הבמאי שי קפון ורק יהודה לוי לא כי היה בחופשה עם נינט. חוץ מאוכל בשפע התענגו כולם על הקרנת הפרק ה 100 ובו גילינו מי מת. אנחנו לא מגלים תראו לבד. (רונית מטיאס)
לירון וייסמן ועופר שכטר מ"האלופה." גם בהקלקת הגדלה.
|
אנה ודני רוקדים
ככה בשקט בלי שהרגשנו חלף לו יום האהבה הישראלי, המדור שהלך לבקר במגדלי הים התיכון בבת-ים הופתע לראות במקום את הרקדנים אנה ארונב והאקס דני יוחטמן רוקדים יותר מצמוד על רחבת הריקודים, רגע של התלבטות אם להתקשר לחיים רביבו ולהזעיק אותו אבל אז נשמעה צפירת הרגעה מרחב הריקודים, השניים בסה"כ באו להרביץ מחולות, במיטב הסגנונות במסגרת מסיבת ריקודים מפוארת שנערכה במקום לרגל טו' באב .
בתום המופע נוצרו שני טורים ארוכים של דיירי המגדלים.טור של גברים שהמתינו להצטלם עם אנה וטור של נשים שהמתינו להצטלם עם דני.
אנה ודני נענו לבקשות בסבלנות והצטלמו עם כולם.
לחיי האס אם אסים שבדרך. (רונית מטיאס)
אתי רוטר ובנה אריאל מבעלי אופנת קסטרו, הגיעו לתצוגת השנתית של בית ספר לאופנה שנקר. ההצגה, למרות המצב, חייבת להימשך. (רונית מטיאס)
לרקוד- סרט ישראלי חדש
תסריט: חיים מרין
בימוי והפקה: מארק רוזנבאום
שחקנים: אלון אבוטבול, מיטל דוהאן, יובל סגל
מאת: שוש מיימון
בהזמנה להקרנה צויין שמדובר בקומדיית פשע רומנטית, מה שעל פניו נראה כמיפלט לא רע מהחדשות ומחום המהביל של אוגוסט.
זה גם התחיל לגמרי לא רע. שלושה שחקנים עם כריזמת מסך ממגנטת: אלון אבוטבול, יובל סגל ומיטל דוהאן מתכננים שוד. אבוטבול הוא בעליו של מועדון שבו מיטל דוהאן מופיעה כרקדנית בטן, ה'כוכבת' של המקום. לדוהאן יש חבר - יובל סגל, עבריין צחקני וסקסי שמכיר את החיים מהצד האחורי שלהם. השלישייה מתכננת להרים 'מכה שתסדר אותם בחיים'. כל זה מתרחש על רקע ריקודי בטן מסעירים ותלבושות מרהיבות טובלות בשפע של פאייטים מוזהבים ומוסיקה ערבית קצבית.
התסריטאי, חיים מרין, היה בעברו הרחוק מדו"רניק במשטרה ומכאן בקיאותו בהווי הפשיעה המקומי. הוא גם אחראי על כמה תסריטים ממש טובים כמו: 'מתחת לאף' ו'מקס ומוריץ'. אבל ב'לרקוד' הוא הולך לאיבוד ומושגים אלמנטרים כמו 'רצף הגיוני בעלילה', 'איפיון דמויות' ו'פעולות מנומקות' נשמעים כאן כמו שפה מעולם אחר. העלילה כל כך מופרכת ולוקה בפיגור שלא ברור מה הדליק את מארק רוזנבאום לרקוח מזה סרט ואת הקרן לקולנוע ישראלי להשקיע בזה כסף.
על פניו המרכיבים נשמעים מושכים: רקדנית בטן יפהפייה שנעה בין שני גברברים, שוד של אוסף יודאייקה והווי של חוזרים בתשובה. כשבתוך כל זה אבוטבול, השודד האכזר שלנו, מחליט פתאום שהוא הופך ליהודי דתי והרקדנית שלנו מתלבטת בין ה'פארש' של עולם הזוהר לבין הקדושה שבעולם 'הטוהר'.
מרין ניסה לקדוח מין תבשיל שמשלב בין עולם הפשע לבין העולם הדתי כשהוא לועג לעולם החוזרים בתשובה. אבל לפני שהוא מתחיל לצחוק על הדתיים שיתפנה וילמד קצת יהדות. היו שם סיטואציות מה זה מופרכות! מיד אחרי הקידוש של ערב שבת אבוטבול, הדתי החדש שלנו, גוזר במספריים עבות את חליפת הריקוד של דוהאן (זה חילול קודש נוראי ). כל זה קורה רגע אחרי שאבוטבול חיסל באיזה שמונה יריות את החבר הטוב שלו (אורי קלאוזנר) ומיד אחר כך הוא חובש כיפה, לומד תורה ונוקט ב'ישתבח שמו'. מרין רצה אולי לעשות פארודיה על ה'דוסים' אבל יוצא מגוחך בעצמו.
גם היומרה להציג את נפתולי הגבורה המרקדת, שכאילו נקרעת בין שני העולמות, כאיזה מין מאבק של חיפוש עצמי- נלעגת. (כשבסוף הדחף היצירתי והרצון שלה להתבטא גוברים כמובן והיא חוזרת לעולם הציצים והפאייטים. וואאאו!!!)
|
