איך חגגנו פורים בגעש ב150 שקלים, בבינלאומיות ובאפס אוכל. הגיעו סיגל פפושדו, ג. יפית ומליונר ההי טק צבי אלון, גם החברים של בעלי המקום, מחופשים ומחפשים. איך סטואה קי?

איך חגגנו פורים בגעש ב150 שקלים, בבינלאומיות ובאפס אוכל. הגיעו סיגל פפושדו, ג. יפית ומליונר ההי טק צבי אלון, גם החברים של בעלי המקום, מחופשים ומחפשים. איך סטואה קי?
תאריך הכתבה: 25/02/2002

עם המון פרוטקציה, כי אמרו לנו שהמסיבה היא רק לכאלפיים חברי מועדון סטואה קיי, הצלחנו להכניס את החברים שלנו, צבי אלון ובת זוגתו ריקי היינץ. הם בפירוש שילמו 150 שקלים לראש, וגם זאת אחרי שבדקו אותנו ואותם אם הם ראויים בכלל. אמרנו שלדעתינו הם מאד ראויים כי במקום יומהולדת חמישים, תרם צבי אלון מליון דולר לאוניברסיטת באר שבע, ולריקי יש כמה חברות ענק משלה, ושניהם הגיעו לביקור של כמה ימים מעמק הסיליקון שקליפורניה, אז הסכימו. שניהם הסתובבו שם בנעלי בית לבנים, אמרו שהמקום מעוצב נהדר ומעניק חוויה בינלאומית, שלא ראו דברים מתקדמים כל כך גם בשאר העולם, מה שממש נכון, שהמוסיקה טובה, ושהכל בסדר גמור. אבל לפני חצות הם היו נורא רעבים, כי כל הערב הארוך הזה הגישו בסטואה קיי, מקדש הבילויים הלבן והחדשני של ישראל, רק אלכוהולים חופשי ושום כלום לאכול, אפילו לא פרעצלים מיובשים, גם לא זיתים או בוטנים על הבר, ממש אפס, ואנחנו לצערינו לא הבאנו סנדביצ'ים מן הבית, אז נסענו לתל אביב ועצרנו בכביש החוף בתחנת פז רונית, אצל "אחמד את סלים" ודפקנו חומוס, איקרה, לבנה, טבולה, כרוב, כרובית, מטבוחה, חריפים ומתובלים, סלטים, דגים על האש, וכמה בקלוואות ובוואריה, ונירגענו.
עד שנירגענו- היה נהדר: ראינו בסטואה שבגעש (מאחורי קוסמוס ממש בקיבוץ) את סיגל פפושדו ואת ג. יפית כי הן היו שתי הסלבריטאיות היחידות שזיהינו שהגיעו למסיבת פורים הסגורה בסטואה קיי. כל השאר היו חברי מועדון שהם חברים של בעלי המקום עמית רונאל ויוני סער. דיברנו עם קצת מהנוכחים כדי לקבל פרופיל חברתי כלכלי של הבליינים: בעלי חנויות, רופאים, עורכי דינים, עובדי היי טק, עובדים זוטרים וכך הלאה. אנשים טובים יפים וצעירים ונהדרים, אבל לא מפורסמים. יש לי חשד שסלבריטאים לא אוהבים להגיע לרקוד וגם לשלם 150 שקלים לראש. אם הם רוקדים ומקשטים מקום הם מצפים שתשלם להם, או לפחות שתפנק אותם. זה המצב, ולא יעזרו דיבורים.
בסטואה השקיעו מליון ורבע דולר, המקום לבן, תאורה מהממת, בר מעוצב, משקאות על רמה, מוסיקה על רמה, מושבים לבנים (40 ק"ג כביסה ליום), מצעים לבנים על המושבים, לולייני קירקס במופע מול העיניים, ובדרך כלל ארוחת ערב כשרה. (רק במסיבת פורים שלנו היה כלום לאכול, וכמעט כלום מופע) של טאפאסים, סטייקים, עופות, וכך הלאה. בקיצור בערב נורמלי מסבירים לי שיש אוכל – אוכל אמיתי ואפילו טוב.
בעלי המקום שני צעירים אינטיליגנטים יודעים להסביר מה פירוש בילוי חדשני, חוויה בינלאומית, עירוב טוטאלי של החושים, וכך הלאה. הם צודקים. המקום מהמם. הארכיטקטורה חדשנית, הצבעים הלבנים משרים טוהר ונקיון, זוהר ונעימות. בקיצור היה שם הכל באותו ערב. צעירים וצעירות מחופשים, אוירה נכונה, רק אנחנו לא נהנינו ממש, אולי בגלל הגיל, אולי בגלל האלכוהול בלי כל תוספת משמחת לחיך, מה לעשות, זה הכל בראש שלנו. אולי גם בבטן שלנו.
מה שכן, על יד הבר היו כל הזמן המון גברים מדליקים, המון חתיכות נהדרות וכולם מחפשים ומחפשים ומחפשים, מחפשים את הלילה, את היום, את המחר. אי אפשר להגיד שלא אהבתי והוחמאתי מכל הצעירים שנידלקו עלי בחשכת האלכוהול וביקשו להיפגש, ושאלו אם כדאי להם לטלפן, ואם ואם ואם, כאילו המדובר באיזו חברת ביטוח, או בריצת אמוק לאיזה מקום שהוא שומקום, או במחשבה שאם לא יוצא להם משהו מיידי, אז חבל על הזמן וחבל על הדיבורים. באמת חבל.

מורן וחברתה מחופשות, בהקלקת הגדלה שלישיה אקראית מבלה

עמית רונאל אחד מבעלי המקום, בהגדלה: בליינית שעובדת כמסעידה אצל מייקל שטרן

צבי אלון תרם מליון דולר ובת זוגו ריקי היינץ, נמצאו ראויים

ראש אופנתי של יפה שישבה על הבר

שתי נהדרות שישבו ליד הבר, התלבשו, ובאו לבלות בסטואה