איך חגגו לדב יודקובסקי, ענק העיתונות של ישראל, מסיבה על זכייתו בפרס ישראל. הגיעו ענקי התיקשורת, העסקים, האקדמיה והפוליטיקה. פרק בהסטוריה ישראלית.

איך חגגו לדב יודקובסקי, ענק העיתונות של ישראל, מסיבה על זכייתו בפרס ישראל. הגיעו ענקי התיקשורת, העסקים, האקדמיה והפוליטיקה. פרק בהסטוריה ישראלית.
תאריך הכתבה: 08/07/2002

יעקב ארז, בהקלקת הגדלה: אלפרד אקירוב ועמירם סיון

שרה תדמור, בהגדלה: דב יודקובסקי מקבל פני אורחת

דב יודקובסקי ואורי אבנרי, בהגדלה: סבר פלוצקר ואהרון דוברת

עמוס קינן והמנתח דני גור, בהגדלה: נחמה דואק, איתן הבר ואלפרד אקירוב

חיים טופול וסמדר פרי, בהגדלה: גם יוסי ורדי

במרכז רמי טל משמאלו רוזנטל ועוד, בהגדלה: שולה ומאחוריה עודד מוזס מגרפוליט

לאה אתגר מדווחת: דב יודקובסקי, ענק העיתונות של המדינה קיבל השנה את פרס ישראל לתיקשורת. ספק אם סופי צדקה מ"לחיי האהבה" שמעה עליו, אבל הוא האיש שעשה את ידיעות אחרונות לאימפריה, הוא האיש שעשה את מעריב למה שהוא היום. הוא גם האיש שהקים דור שלם של עיתונאים: משייקה בן פורת, עמוס קינן ואיתן הבר שעבדו וצמחו אצלו ועד איילה חסון שהייתה תלמידה בבית הספר לתיקשורת "כותרת" שהוא יסד, וכלה באהרל'ה ברנע מהטלויזיה שמלמד אצלו באותו בית ספר.
כשאומרים יודקובסקי , הרי אין אדם שנגע בתיקשורת הישראלית שלא למד ממנו משהו, עבד אצלו, התחכך בו, התייעץ עימו, אולי גם התווכח עימו. אף על פי שאין רבים שהתנגשו עימו. הן בשל אופיו הדייקני והענייני והן בשל היותו כמעט תמיד צודק. אין בתיקשורת הישראלית אדם הגיוני, נקי כפיים, ידען, תרבותי ונחבא אל הכלים יותר מדב יודקובסקי.
הטרגדיה המקצועית של חייו הייתה התנגשות גדולה וחד פעמית עם בני משפחת מוזס, קרובי משפחה רחוקים שעם יורשיהם לא ראה עיין בעיין ומשום כך נידחק בהדרגה ממרכזי עוצמות הכוח שהיו בידיו, ושנים רבות אף לא זכה להוקרה ולתודה שלה הוא ראוי. השנה תיקנה מדינת ישראל את העיוות והעניקה לו ביום העצמאות את פרס ישראל, והוא כבר צעיר בלתי משתנה, בן 78. השבוע, על הדשא של גן הדקלים של אוניברסיטת תל אביב תיקנה ההסטוריה הישראלית פעם נוספת את שגיאתה, והסוסיאטי התיקשורתית של המדינה באה להעניק לאיש הצנוע הזה מסיבת ענק, רבת כיבוד משקה והדר, בנוסח חיים שכאלה. זו הייתה מסיבה הסטורית עם כל מי שהיה פעם משהו או עדיין משהו בחיי המדינה. היה בה תיקון הסטורי, הרבה אהבה, הרבה עניין ובעיקר תיקון עוולה לאיש שהקים את התיקשורת הישראלית ועיצב את דמותה במשך יותר משנות דור.
מי שיניח ידיו על הסרט-מסכת והנאומים שהושמעו וניצפו באותו ערב, יניח ידו על נתח של ההסטוריה של התיקשורת הישראלית המודרנית ויניח ידיו על קורותיו המקצועיים ואופיו של האיש שעמד בראשה.
כל אלה ועוד דיברו בשבחו של דב יודקובסקי: ביבי וברק דיברו בסרט מצולם על הגינותו. שמעון פרס על מקומו בכרוניקת התיקשורת, איתמר רבינוביץ על תרומתו לאוניברסיטת ת"א, יוסי שריד על ראשיתו. גד יעקבי דיבר על חברות, איתן הבר על צמיחה הסטורית. שייקה בן פורת על תרבותיות, אורי פורת על נדיבותו, ידין דודאי על צוהר ההזדמנויות שהעניק, שלמה נקדימון על מקומו הראוי לו, ומירה אברך צדקה כשאמרה כי "בלעדי יודקובסקי היא לא הייתה קיימת". הייתה גם נימה אישית כשנכדיו נטע ואמיר עלו לבמה.
מזמן לא נכחתי בערב מרגש כל כך ורב תוכן, ואני, הרי מתבוננת ברוב נשפי הסוסיאטי הגדולים של ישראל. זה היה אירוע לכחמש מאות קרואים שהכירו זה את זה, שהתנשקו זה עם זה. באויר עמדה ידידות גדולה. נשכחו מחלוקות וריבי עבר. התחבקתי עם אויבים וותיקים מעולם התיקשורת ששנים רבות נמנעתי מלדבר עימם.
נאומו של דב יודקובסקי דיבר בשבח ההגינות בכתיבה, היעדר ההתנשאות השיפוט, החיטוט והלעג המאפיינים לעיתים את הכותבים. בבחינת: מי שמך על חיי אחרים, ראה עליך לנהוג באחריות, אנושיות ויושר. נאום דומה השמיע כשקיבל בעבר את פרס סוקולוב והנאום רשום כמעט במלואו באתר זה אם תקלידו במנוע החיפוש את שמו של דב יודקובסקי.
מי ומי היו בין הנוכחים, רשימה חלקית בנוסף לאלה שאת שמותיהם כבר הזכרתי למעלה בהקשר כזה או אחר: לאה יודקובסקי רעייתו הנאמנה של דב, שלמה להט, רוני מילוא, דני גור, עמוס שפירא, זיוה יריב ויורם שדה, אליעזר ז'ורבין, אהרון ומירי דוברת, אלפרד אקירוב, עמירם סיון, שרה ודב תדמור, רני רהב, יוסי שגב, יוסי ורדי, אורי אבנרי, אריה אבנרי, דן עופרי, בינה ברזל, עדית נאמן, גבי דורות, רמי טל, דידי מנוסי, בלה אלמוג, ג'קי וג'קסי ג'קסון, דוד גלבוע, ניצה אלישר, דוד רובינגר, שוש כהן, סמדר פרי, חיים טופול, אבי פזנר, נחום ברנע, שלום קיטל, אתי ודוד ליבר שהם בתו וחתנו, נקדימון מהארכיון, אילנה תורן, יעקב ארז, עמוס רגב, עודד גרנות, רוזנטל מהדסק ומערוץ שמונה, עודד ושולה מוזס מדפוס גרפוליט ועוד ועוד.
בלטו בהיעדרם כניראה מסיבות מוצדקות רמי אורן ואדם ברוך.
נעדרו מאותו ערב, בשל סיבות של ריבים הסטוריים עתיקים ואולי גם לא הוזמנו: נוני, ג'ודי ותמי, יצחקה'לה ומימי, זאביק ושולה, כולם צאצאים למשפחת מוזס וכן משה ורדי עורך ידיעות אחרונות.
היה גדול, היה יוצא דופן. לא בכל יום מתרחשות מסיבות כאלה במדינת ישראל. איך אמרו הליצנים: לו הייתה חס ושלום נופלת בגן פצצה, היה נעלם רוב השכל התרבותי שעיצב את קורות התיקשורת של המדינה.