הסלבריטאים קנו ויברטורים. למעצבי שיער ולאופנאים נישאר כסף לחגוג. השבוע של האנשים האינטיליגנטים ריתק גם את היפים יפות. שכל עם יופי. גם הכסף עוד יבוא. הנכד של לנדסברג.
תאריך הכתבה:
12/04/2003
להלן סיכום כמה מאירועי השבוע בסימן פסח ובטרם יהפכו לחמץ: כמותם של האירועים הבומבסטיים בישראל ירדה בחודשים האחרונים פלאים. גם איכותם. בהקשר זה, מובנה של המילה "איכות" היא כמה כסף אתה מסוגל להוציא על אירוע. האירועים החברתיים של ישראל דשדשו בשנה האחרונה מטה מטה. הכלכלה על הפנים ואין כסף לחגוג. עדיין מתקיימים אירועי חברה שהבולטים שבהם הם במימון ובחסות מעצבי שיער, חברות למוצרי שיער ופנים, וחברות אופנה. השבוע עם הניצחון בעירק, סביר להניח שיחול גם שיפור במצב הרוח הלאומי וגם הרחבת החגיגות החברתיות.
נוצץ הוא ברומטר של המצב הכלכלי.
למשל: הנכד של ברונו לנדסברג מ"סנו" פתח חברה "קרמה" שמייצרת שמפו, מרככים וכדומה. הנכד שמו יובל. כדי להציג את המוצרים שלו ולהסביר איך וכיצד הוא מתכוון לחדור לשוק הישראלי, הוא ערך מסיבת עיתונאים במסעדה "כרמלה בנחלה" בה הוצגו המוצרים, הוצג הקמפיין הפירסומי עם איזו כוכבת איטלקיה ועוד נתונים. "כרמלה בנחלה" היא מסעדה טובה בנחלת בנימין בתל אביב. יש בה אוירה. המוזמנים לשם נוטים להגיע. אתה לא נעדר בקלות מארוחה טובה במסעדה טובה ואופנתית.
נחזור לחברה החדשה של יובל לנדסברג: יש כניראה במוצרי טיפוח שיער, הרבה כסף, כמו שיש בעולם הקוסמטיקה האופנה ובעוד. הופעתה של חברה חדשה המייצרת ונכנסת לתחרות על כיסו של הצרכן הישראלי, היא מבורכת. אולי זו ההתחלה של ההתחלה של ההתחלה של שינוי מגמה.
אמני ישראל יצאו בהפגנה על היעדר תקציבים. עם או בלי תקציבים הסתיים פסטיבל של סרטים דוקומנטרים בסינמטק בתל אביב. המבינים טוענים שזה היה פסטיבל חזק. שוש מימון סיקרה אותו. כן סיקרה את ערב הענקת פרסי אקו"ם ברמת גן. לבכיינים: עוד יש אצלינו יצירה והיא טובה והיא על רמה והיא גם חדשנית.
הערת אגב: הגעתי לסינמטק בתל אביב, ישבתי בקהל ונהניתי לראות את יאיר גרבוז הותיק עדיין עומד בראש המוסד הזה וגם את אילנה צור הותיקה עדיין לידו. יש דברים יציבים בארץ הזאת.
היה עוד משהו אופטימי השבוע: בשישי פתחו ברידינג באולם הטורבינות תערוכת צילומים של הקרן הקיימת. מן הימים שלפני כחמשים, שישים שנה. הכניסה הייתה חינם והכיבוד היה משהו מדליק של לחם טוב, גבינות טובות, זיתים, עגבניות, מיץ לימון טבעי ויין טוב. איש הלחם ארז היה אחראי לכיבוד. בשביל מדינה שמפרסמת כי אנשים שהגיעו בה עד פת לחם שוכבים בכיכר המדינה, זה די מפליא לראות כיבוד טוב באולם של חברת החשמל במימון הקרן הקיימת אוהבת האקולוגיה שניתן בפתיחה בחינם להמונים. רק מחשבה: אולי צריך להביא את הרעבים לפתיחות, ואולי ואולי. מספיק לעתה. נקודת האיזון.
נוצץ היה תמיד אופטימי.באמצע. הדולר יעלה קצת. הנדל"ן יתאושש קצת. מספר הפקידים יקטן. הריבית תקטן. המשכורות של המעצבנים יקטנו, הרפורמה החברתית תעבור במחציתה, אבל האירועים והמסיבות ימשכו. בקצב כזה או אחר. כי את השמחות אי אפשר להפסיק. מי כמונו יודע? אנחנו אומה שאפילו עשתה מסיבות של מסכות אב"כ. כל דוגמנית שכיבדה את עצמה הצטלמה לנו עם מסכה. הייצוא שלנו לאוסקר בהוליווד הייתה המסכה הישראלית שחוברה אליה יעל בר זוהר.
מאת רונית מטיאס:
השבוע נפתח במשרדי סקאל שם הציגו לנו את כל החידושים וההמצאות בתחום הצעצועים וזה הולך ככה, ברבי היא עדיין הכוכבת נוספו לה קצת בגדים ואביזרים אבל החידושים הכי מעניינים היו אצל פישר פרייס. הייתם צריכים לראות איך העיתונאים ישבו ושיחקו כאילו אין מחר.
משם רצנו לתיאטרון על הירקון שם הפיק גולן נהרדעא תצוגה ל"לי קופר". אחרי בליסת סנדויצ'ים וקפה הפוך צפו כולם בגי'נסים, בטי שירטס ובמשקפי השמש שהושקו לראשונה במעמד זה. בין הצופים שירה פרבר, סיגל גרוס וביתה אליאנה, הדר טייג, חני פרי, גילת אנקורי ועוד.
במסעדת קוקונט, התאילנדית של רינה פושקרנה בהרצליה פיתוח חגגו נשים וגם כמה גברים השקת ויברטורים בצורות וצבעים צבעוניים המיובאים על ידי חברת ה.פי.די - הויברטורים שלא מסגירים את שימושם. נגיד הזאטוט שלכם מוצא את הויברטור במגירה או בתיק, ישר הם חושבים שזה הצעצוע האבוד שלהם. גילה ברונר הסקסולוגית נזפה בנשים שהן לא עושות מספיק בשביל הסקס. לקינוח הוגשה ארוחת ערב תאילנדית מדהימה. ולכל הקנאים, לא, לא נמסרו ויברטורים לניסוי. גם לא כמתנה. מי שרוצה שיקנה.
במרכז עינב, על גג גן העיר פתחה חברת הסיגריות פרלמנט במסורת של ערבי תרבות. הערב הראשון "ג'אז קפה" קיבץ עשרות סלבס שבאו לנשנש סושי, ללגום יין, לעשן סיגריות ולצפות במופע ג'ז עם רחל ומתי כספי, לילה מלכוס ועוד רבים וטובים.
שוקי זקרי חגג במספרתו את השקת הפן האולטימטיבי שפיתח עם חברת בייביליס פריס. לאירוע המכובד התכנסו יפות כמו דנה דנין שגם איפרה במוצרי שואמורה, סנדרה רינגלר ומושיק גלמין הכי סטייליסטים בעיר, מלכת היופי (מיל) מירית גרינברג ועוד. השף עידו שפירא דאג לכיבודים, הצוות של שוקי לעיצוב השיער ודנה דנין לעיצוב הפנים.
אופנת כן ולא, אופנה ישראלית שכל כך מצליחה בעולם ושבסיסה בפראג ערכה פרזנטציה ראשונית של הבגדים והנעלים (או טו טו יגיעו לארץ), וחשפה סרטון פרסומת שניראה כאילו צולם באיזה אתר אקזוטי בעולם. אבל לא, הוא צולם בארץ במקום שנקרא המעיין הנעלם. כל הכבוד למשפחת חימי בעלי חברת האופנה, על היוזמה.
שוקי זיקרי ומירית גרינברג. בהגדלה: שרה מילר ובן זוגה באירוע הויברטורים. צילמה: ענת מוסברג
|
| 
אופנת כן ולא, גם בהגדלה. צילום שונה
|
| 
סלבריטאים גם בהגדלה, בוחנים שולחן ליל הסדר.
|
|
"אביב בסינמטק"
דוקאביב – הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי בסינמטק תל אביב
כתבה וצילמה - שוש מיימון
כמו בכל שנה, איך שנוחת עלינו האביב והפריחה מציפה את נחירנו, פוצח סינמטק תל אביב בפסטיבל משלו -'דוקאביב' – אוסף סרטים דוקמנטרים מן הארץ והעולם.
הפסטיבל - מבצע יחיד של אשה מופלאה אחת, אילנה צור, שהיא היוזמת, המפיקה, העורכת והמנהלת שלו והכל כמובן במינימום תקציב - התחיל לפני 5 שנים כמרתון צנוע של סרטים דוקומנטרים.
השנה, אפשר לומר, הוא ביסס את מעמדו כפסטיבל מרתק שמציג סרטים דוקומנטרים משובחים מן הארץ והעולם. זו היתה חגיגה של שישה ימים רצופים, ומן הסרטים שיצא לי לצפות בהם זה היה תענוג צרוף.
במסגרת הפסטיבל גם התקיימה תחרות של סרטים דוקומנטרים ישראלים וסרטים בינלאומיים. זה שבעולם עושים סרטים מצוינים זה לא חדש, אבל זה שבישראל הסרטים התיעודיים הולכים ומשתפרים זוהי חדשה ממש מעודדת. מה שבעבר היה שיעמומון של 60 דקות הפך הפעם למסמך תיעודי-חברתי מרתק.
מה אגיד לכם, בארץ עושים סרטים תעודיים נפלאים. ממש נפלאים. זה רק מראה שכשיש תקציב הכשרונות באים לידי ביטוי באורח מעורר התפעלות והתפעמות.
אז ביום רביעי בערב נפתח הפסטיבל, עם הרבה אנשי קולנוע, ועם סרטו המצויין של הבימאי דוד אופק (שעשה גם את 'בת ים- ניו יורק') – 'ההרוג ה-17', שגם זכה בהמשך בפרס הראשון, ובהחלט הגיע לו. (אם כי מבחינתי עוד שניים הגיעו לקו הגמר: 'רצח ללא מניע' של נילי טל ו'הם מגרשים גם ילדים?' של חדווה גלילי. )
הבימאי, אופק, יוצא למסע לגילוי זהותו של החלל ה-17 בפיגוע הטרור בצומת מגידו שנקבר כאלמוני. הסרט מתחיל בתעלומה, ולאט לאט תוך כדי חיבור בין פרט ועוד פרט ועוד פרט נחשף בפנינו מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, עד לסוף המופלא והפיוטי של חשיפת שמו ואורח חייו של החלל ה-17.
תשעה סרטים תעודים ישראלים התחרו על הפרס (30,000 ₪ תרומת מפעל הפיס). מרביתם ממש ממש טובים. מתוכם יצא לי לראות רק שלושה. שלושתם מעולים. הראשון , כאמור, 'ההרוג ה-17'. השני: 'רצח ללא מניע' של הבימאית נילי טל - פרשת רציחתו של הנער אסף שטיירמן בידי שלושה בני טובים מכפר סבא – רעי חורב, סיגלית חיימוביץ' וליהי גלוזמן. הסרט קולח, קצבי ומצמרר.
והשלישי- סרטה הפיוטי המרגש והנוגע ללב של חדווה גלילי -'הם מגרשים גם ילדים?' - על עולמם של ילדי העובדים הזרים החיים בזהות חצוייה ובפחד מתמיד שגם אותם יום אחד יעמיסו על המטוס והם יאלצו לעזוב את הארץ שנולדו בה ואוהבים לחיות בה.
בפסטיבל, כאמור, הוקרנו סרטים מצויינים נוספים. 'שלכת', של דן ונואית גבע, על הרקדנית דבורה ברטונוב, כלת פרס ישראל - אשה-ילדה בת 80, עם חיוך של תינוקת, שגם היום בגילה עדיין מפזזת על הבמה.
לצערי, פיספסתי את הסרט, כי באותה שעה בדיוק הוקרן הסרט 'מוניקה בשחור לבן' על מוניקה לוינסקי וביל קלינטון, ועם כל הרצון הטוב שלי לעודד את הסרט הישראלי לא יכולתי לוותר על מוניקה המתוקה (שמתגלית בסרט כאשה על א כיפק). אבל מאלה שצפו בסרט על ברטונוב שמעתי שהוא מרגש ונהדר והוא אכן זכה בציון לשבח.
סרטים נוספים שזכו לתשבוחות: 'פארדיס', סרט של בימאית ערבייה, איבתיסאם מרענה, ילידת הכפר פארדיס, ו'החווה ממול',של תמר וישניצר-חביב, על אלמנתו של המתנחל דב דריבן.
בקיצור- יבול מבורך. המאבק בין הסרטים בתחרות היה צמוד, וממה שראיתי היה לי קשה להחליט למי יינתן הפרס...
עוד סרט בינלאומי נפלא שיצא לי לראות: 'רוברט קאפה- באהבה ובמלחמה'. ספור חייו, אהבותיו והקריירה הבינלאומית של הצלם האגדי רוברט קאפה. הוא נולד בהונגריה כילד יהודי, אנדריי פרידמן, היה פליט שאכל בקושי ארוחה אחת ביום, ברח מהונגריה והפך למותג בינלאומי ולצלם הטוב ביותר בעולם. הוא תיעד את מלחמת האזרחים בספרד, הפלישה לנורמנדי, פלישת בנות הברית לצפון אפריקה, הכרזת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות שלנו ונהרג בצילום קרבות בדרום מזרח אסיה. קאפה היה צלם העתונות הראשון שנהרג במלחמה.
הסרט משלב תצלומים יפהפיים עוצרי נשימה של קאפה שהיה צלם-אמן-משורר-אידיאליסט ואיש מיוחד במינו.
בקיצור, סרט חובה! לרוץ לראות!
לסכום- היה יופי. וכמו שהטיבו להגדיר זאת הנואמים בטקס הנעילה: בהתחלה זה היה תינוק שהיה צריך לחתל ולהאכיל אותו, עכשיו, אחרי חמש שנים, הוא כבר ילד גדול ...לפני ואחרי הקרנת הסרטים הישראלים התקיימו מסיבות קוקטייל צנועות.
עוזי פלד. בהגדלה: חדווה גלילי ואילנה גור
|
| 
מיכל בת אדם, דבורה ברטונוב ומשה מזרחי. בהגדלה: אילנה בן צור ובתה
|
| 
המעצב יובל כספין. בהגדלה: יעל שטרן וגדעון גנני
|
|
סלט ישראלי
פרס אקו"ם ליוצרים ומבצעים
מאת שוש מיימון:
זה התחיל במסיבת קוקטייל אלגנטית ונמשך במסע הופעות אל תוך הלילה. אקו"ם- אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל, חילקה ביום שני בערב פרסי אקו"ם ליוצרים ומבצעים מתחומי המוסיקה, הספרות, הפזמונאות והמוסיקה הקונצרטית.
למי שלא יודע אז אקו"ם מייצגת למעלה מ 4200 יוצרים והיא דואגת שהם יקבלו את התמלוגים שמגיעים להם משימוש שנעשה ביצירות שלהם. רק לאחרונה הם השביתו את 'גלגל"צ' בגלל שב'גלי צה"ל' 'שכחו' שהם צריכים לתגמל את היוצרים על כך שמשמיעים ברדיו מנגינות ופזמונים שלהם. ...
האירוע שהיה מהול באנשי מוסיקה וספרות התקיים בתיאטרון 'יהלום' ברמת גן שהועמד לרשות אקו"ם על ידי צבי בר ראש עיריית רמת גן.
אז התחככנו בקורין אלאל, דוד דאור, עידן רייכל, נתן יונתן, עירית לינור, עברי לידר, נמרוד לב ועוד כמה שאני לא זוכרת כרגע.
אחר כך היה טקס הענקת הפרסים ויוצרים שונים הנעימו לקהל את שהותו. בפרס על מפעל חיים זכו היוצרים הבאים: המשורר נתן יונתן על תרומתו לזמר העברי, קורין אלאל כמלחינה, ציפי פליישר בתחום המוסיקה הקונצרטית והסופרת שלומית הר אבן בספרות.
האלבום העברי של השנה הוא 'שמע ישראל' של מוקי (דני גיב) שגם זכה בפרס לשיר השנה 'מדברים על שלום' . עברי לידר הוכרז כתמלילן השנה, מלחין השנה הוא דניאל סלומון, מעבד – שי ראובני ותגלית השנה הוא אורי ביילין בנם של יוסי והלנה ביילין.
את הערב הנעימה גלרייה של אמנים והיה כיף. עידן רייכל ודין דין אביב שרו את 'אם תלך', רותי נבון את 'נאסף תשרי' של נתן יונתן. קורין אלאל ואביתר בנאי רגשו מאוד עם 'כשזה עמוק' ואורי ביילין, תגלית השנה, אמר שמלבד הפרס הזה הוא קבל שני פרסים נוספים: המשפחה שלו, ויערה - החברה שלו.
ארקדי דוכין הגיש פרס למעבד השנה שי ראובני, עירית לינור לשלומית הראבן ועידן רייכל, עם עשרות ראסטות על הראש, הגיש פרס לעברי לידר. ובלי קצת אקשן אי אפשר. אז כשעידו פלג, שזכה בפרס על קליפ השנה 'דילוג אותיות', אמר שצריך להבין שהשטחים זה לא הבית שלנו אלא הבית של מישהו אחר היו צעקות ומחאות מהקהל.
אבל לא היו רק התרגזויות, היו גם צחוקים. ירדן בר כוכבא החמודה סכמה שלהיות יוצר בארץ זה כמו להיות איש מחשבים בפקסיטן. בשני המקרים אין לך מה לעשות עם זה....
בקיצור, היה ערב ישראלי טיפוסי: קצת כעס, קצת צחוק, קצת דמע... כמו שצריך.
|
|
