מה אמר דב יודקובסקי על העיתונות?
תאריך הכתבה:
17/09/2000
כשקיבל דב יודקובסקי לשעבר עורך ידיעות אחרונות וגם עורך מעריב, את פרס סוקולוב על מפעל חייו בעיתונות הגיעו רבים מותיקי העיתונות להקשיב לדבריו ולחלוק לו כבוד. שווה לחזור על מה שהוא אמר:
כששואלים אותי על התיקשורת אז והיום, אני משיב שאיני נוהג להתרפק על מה שהיה. דברים משתנים וקשה לשפוט תקופה אחת בקרטריונים של אחרת. לא הכל השתנה לרעה. אנו בעיצומה של מהפכה תיקשורתית. הטכנולוגיה השתנתה, התחקירים נועזים יותר, והעיתונאים מוכשרים לא פחות.
מה כן השתנה? הדיספרופורציה בין כמות המילים והעובדות. הדיספרופורציה בין גודל הכותרת וחשיבות הסיפור. לא יהיה אסון אם כותרות גדולות תהיינה רק בנות שתי מילים. לא יהיה אסון אם יעמידו את המרואיין במרכז הכתבה ולא את המראיין.
לעיתים מראיינים את מי שאין לו מה לומר. פעם הוא לא אמר כלום על עמוד אחד. היום, הוא לא אומר כלום על שלושה עמודים.
כן יש להפחית בסופרלטיבים: לא כל מוח הוא אנליטי, לא כל מנחה הוא כוכב אדיר, לא כל עורך לשעבר הוא מיתולוגי (הקהל צוחק).
עיתונות היא מקצוע כייפי: העיתונאי חושף אחרים, ובדרך כלל, הוא אינו חשוף. העיתונאי שופט אחרים, ואינו נשפט. העיתונאי מבקר ובקושי מבוקר, הוא מחטט בחיי האחרים ובדרך כלל אין מחטטים בחייו. הוא לועג לאחרים ולא לועגים לו. בקיצור זה מקצוע של כייף.
צריך שהעיתונאי יידע להקשיב בנועם, לשפוט בנדיבות, להיות חריף, אך לא להיות מעליב. צריך לזכור שהאירוניה היא נשק חשוב מהגרזן, חשוב לכן מה אומרים, מתי ואיך.
לא חייבים לאהוב אותנו, אבל רצוי שיאמינו למה שכתבנו. ושיעריכו אותנו.
מקבלי הפרסים האחרים היו: מרדכי גילת, עינת פישביין, יחיאל לימור, רפי מן, נתן זהבי, עמוס כרמלי, ואות הוקרה למיכל ניב ז"ל.
בועדת השופטים ישבו: דן פתיר, דניאל דור, אלתר ולנר, יהודית יחזקאלי, צופיה מלר, צביקה גולדברג, אמיר הלוי, שמואל וילוז'ני, דוד ויצטום, ושמואל שם טוב.
|
