איך הקרינו למוזמנים שני פרקים מסידרה טלויזיונית חדשה המתעדת את חיי הפועלות בישראל. חנה אזולאי הספרי כיכבה, רון חכלילי נתן גיבוי, היה מרגש אך לא פופוליסטי.
תאריך הכתבה:
17/11/2001
בשישי בצהריים הקרינו בקולנוע הוד בתל אביב שני פרקים מן הסידרה החדשה "הפועלות". הסידרה בת עשרה פרקים היא סידרה דוקומנטרית המשודרת בערוץ בריזה בשידורי YES. הסידרה מתעדת חייהן של נשים ישראליות, העובדות כפועלות במפעלים שונים ברחבי הארץ. הסידרה מציגה את חייהן הקשים, את יום עבודתן הארוך, את ביתן, משפחתן, חלומותיהן, עיצבונן וששונן. יש בסידרה רגישויות אנושיות: יש אפליית נשים, יש תנאי עבודה מסוכנים לבריאות, יש פועלות שהן אימהות לילדים חולים במחלות קשות, ויש חיים פשוטים אך מלאים של נשים ששמחות בדרך כלל בחלקן. הפועלות שהוצגו בשני הפרקים הראשונים הן נשים שמקבלות בהשלמה ובהבנה את אורחות חייהן, לעיתים עד כדי דמעות. בשני הפרקים שהוקרנו למוזמנים נכחו גם כמה מהפועלות שכיכבו בסידרה. אי אפשר היה שלא לחשוב שבסך הכל החיים בישראל קשים אך טובים למדי גם למעמד הפועלות. אי אפשר היה להחליט אם חיי הפועלות טובים משום שהן שמחות בחלקן, אוהבות את מלאכתן, אפילו היא מלאכת נקיון פשוטה, או פשוט משום שבעצם היותן מועסקות ובעלות הכנסה קבועה, והעובדה שאינן מובטלות, די בה כדי לשמח. הסידרה נגעה מאד לליבי כי מזה כמה שנים אני להבדיל מובטלת. מי שיודע מה פירושו של להיות מובטל, מבין שבישראל המודרנית אין המדובר ברעב, אלא המדובר בהורדת רמת החיים למינימום ובעיקר במצב נפשי. הפועלות, עם כל כאבי ליבן, הקרינו נשים שלמות, הרמוניות עם עצמן ועם הסביבה. אחת מהן כותבת שירה ויכלה בקלות לככב מן הצד השני של המיתרס, מצד עולמן של הכוכבות, המפיקות והיוצרות. עניין של מזל בחיים, תנאי זמן ומקום.
אהבתי את הפועלות, אהבתי את חייהן, אהבתי את אורח מחשבתן ואת מה שהן מייצגות. פחות אהבתי את התערבותה המתנשאת מעט לעיתים, של יוצרת הסידרה חנה אזולאי הספרי. הכיכוב המודגש והתערבותה המכוונת, היו לעיתים מסיטי מירכוז. עדיף היה לתת לחומר לדבר בעד עצמו, ולא להכניסו בלחץ לתנאים ולמסגרות נתונים וקבועים מראש. פה ושם הייתה הרגשה שעורך מוכשר שלח אותה להביא חומר כזה וכזה עם דרישות מסויימות שנקבעו קודם לכן. מה שאירע במציאות היה שכוח החיים במפעלים התגבר על כוח ההתערבות של בית היוצר ולכן בגדול, לא נפגמה איכות הסידרה. יוצרת גדולה ורגישה מסוגה של הספרי, היתה צריכה לוותר על מעט אגו ולתת לחומר לרוץ בעצמו. כך או כך, ממה שראיתי באותה הקרנה המדובר בסידרה משובחת, שלמרות איכותה, ספק אם תיזכה לרייטינג גבוה. אבל אין ספק שתיכנס לארכיון התיעוד של החיים בישראל 2001.
הערכתי מאד את רון חכלילי שסיפק להספרי את הכלים והמימון לסידרה. הוא היה יכול לקצור שבחים והצלחה גדולים יותר בתפקידו, לו היה הולך על האופנתיות השיטחית כדוגמת משפחת גלובוס המשדרת למכנה המשותף הנמוך של עם ישראל ומייצרת ערימות בלונדיניות שיש להן דורש. קשה לי להאמין שרבים מבני עמינו יישבו בזמנם החופשי ויצפו בסידרה "הפועלות". ניראה לי שהסידרה תהפוך לחומר סינמטקי, לחומר לימודי, בפירוש לא חומר מסחרי בעידן הרייטינג התחרותי.
משום שהסידרה הוקרנה ללא כוכבים מקובלים, גם הקהל שהגיע להקרנה לא היה נוצץ. הכיבוד היה קפה גרוע בכוסות נייר ועוגות שמרים. דווקא בשל נוכחותן של פועלות שבאו מרחוק, ובכוחות עצמן, היה צריך לטרוח יותר בכיבוד. אין לי ספק שלו היו המארחים מתאמצים מעט, היו משיגים חסויות ותמיכות מזון מחברות קייטרינג מן הליגה הראשונה.
בסוף ההקרנה ובאופן אקראי בלבד נקראו שתי פועלות כוכבות בסידרה לקידמת הבמה. זה היה מעט מידי ומאוחר מדי לנשים שבאו מבית שאן לתל אביב ושהקרדיט שהגיע להן היה צריך להיות לא פחות מזה שניתן ליוצרים הממוסדים. מן הראוי היה לפתוח בהן את התודות וההזמנות לבמה. עניין של נימוס טעם וקדימויות.
לצערי, לא זיהיתי את רוב הקרואים. היתה לי תחושה שנפלתי על משפחה יוצרת סגורה. המתנתי רבות עד לתחילת ההקרנה ובינתיים נהנתי מאד מחברתן של הפועלות שהמתינו עימי ארוכות באולם, ויצאתי נישכרת. זיהיתי רק את דידי הררי, הוא למשל בעיני שדרן מצויין עם רייטינג גבוה.
בעזרת אשת יחסי הציבור של ערוץ בריזה, שירי הדר שמה, הועברו ל"נוצץ" הקטעים הבאים שיש בהם אינפורמציה מעשירה. וכך בלשונה, היא מדווחת:
לאירוע הגיעו הרבה אנשים מתעשיית הטלוויזיה, עיתונאים בכירים, מן התיאטרון, ומן הקשת הדמוקרטית המיזרחית. הגיעו גם חלק מן הפועלות – כוכבות הסידרה.
בתחילת האירוע, נשא דברים רון כחלילי, מנהל ערוץ בריזה. (חכלילי והספרי סיפרו על מפגש אקראי ביניהם שבו היא הציעה את הסידרה והוא נידלק ומימש. ניתן היה ללמוד כי הוא ביצועיסט בעל מוטיבציה ורגישויות חברתיות. ל.א.)
לאחר שהוקרנו שני הפרקים, קראה חנה אזולאי הספרי דברים מן הכתב - עקב התרגשותה מן המעמד. - זו חשיפה ראשונה לחנה כמגישה בטלוויזיה, ועוד בחומרים שהיא מייצגת כמעט כל חייה המקצועיים.
שיא האירוע היה בסיומה של ההקרנה כאשר שתיים מן הפועלות, אשר כיכבו בפרק "דג-שאן", אשר עוסק בנשים שעובדות במפעל דג-שאן, בבית שאן, הוזמנו לקידמת הבמה. הקהל מחא מחיאות כפיים נלהבות, כאשר פגש את הכוכבות המרגשות אשר נחשפו בפרק כמה דקות לפני כן.
הפועלות מבית שאן הן: קרן בן-חיים, וטלי פחימה.
עוד הגיעו פועלות מן הפרק על אשקלון – אפרת אוחנה אשר עובדת במפעל "פולמירי" באשקלון.
אנשים בולטים שהשתתפו בקבלת הפנים:
חנה אזולאי הספרי ושמוליק הספרי, רון כחלילי - מנהל ערוץ בריזה, מוש דנון מנכ"ל JCS (חברת ההפקה של הפועלות), שאול ביבי, בן דרור ימיני, דניאל בן סימון, ריטה שוקרון צרפתי, אורנה פיטוסי, דורית בראור ועוד.
ב"הפועלות", תבקר אזולאי הספרי, בטבילה טלוויזיונית ראשונה, בכל שבוע, קבוצת נשים, ששכרן הוא שכר מינימום - טלפניות, חדרניות, קופאיות, עובדות ניקיון, כח עזר וכמובן פועלות רגילות במפעלים.
חנה מלווה פועלת אחת או שתיים לאורך יום שיגרתי בחייהן ודרכן היא עורכת היכרות עם מקום עבודתן: איננה שואלת את הפועלות רק לשכרן הנמוך, לא רק על חיי עוני וקיפוח חברתי, אלא על סדר יום, נשיות, ילדים, חלומות, הישרדות וקריירה. הסדרה מאפשרת הצצה נדירה, כמעט ראשונית, אל עולמן של הנשים במעמד הפועלים בישראל. אותו מעמד הנראה נוכח על מסכי הטלוויזיה שלנו רק כשהמפעל נסגר והצמיג בוער, כאן הוא מקבל פנים חדשות.
הפרקים ששודרו באירוע:
דג-שאן:
בפרק זה חנה אזולאי הספרי מבקרת במפעל "דג-שאן", מפעל ענק המשווק לכל איזור הצפון דגים קפואים וארוזים והממוקם בבית שאן. חנה פוגשת במפעל שתי צעירות: קרן בן חיים, גרושה בת 24, וטלי פחימה, נשואה ואם לילדה. טלי היא פועלת הנקיון של המפעל, קרן אחראית על ההזמנות. בפרק הזה חנה מבלה איתן גם מחוץ למפעל, תוך נסיון לתהות מה הן עושות בשעות הפנאי שלהן.שתי הנשים, כפי שיתברר, בהמשך הפרק, אמנם באו מרקע דומה, אך שתיהן מייצגות תפיסות עולם שונות: קרן שהתגרשה, כאמור, היא הרבה יותר פמניסטית ועצמית, ואילו טלי היא טיפוס הרבה יותר שמרני ומסורתי.
אופקים:
בפרק זה חנה אזולאי הספרי תבקר במפעל לעיצוב צמידי זהב הנקרא "ג'אפה גולד' הממוקם באופקים. במפעל עובדים 150 איש, רובם נשים. חנה תיפגש עם כמה נשים. . היא תתמקד בעיקר באורה, בת 27, נשואה, ועם הלן, בת 25 אם לשלושה הנמצאת בהריון מתקדם עם ילדה הרביעי. הלן עלתה מהודו לפני 7 שנים ועובדת כ-4 שנים במפעל. בפרק מראים כיצד בעיר מוכת אבטלה כאופקים, נשים נאבקות להחזיק בעבודתן הקשה, רק כדי להתקיים.
עורכת: נאווה מיזרחי (עריכה נדירה ומוצלחת ל.א.). במאיות: טלי שמש, יוכי דדון, תמנע גולדשטיין-חטב.
מפיק: מוש דנון. חברת הפקה: JCS הפקות.
חנה אזולאי הספרי ורון חכלילי
|
| 
חנה אזולאי הספרי ואורנה פיטוסי
|
| 
קרן בן חיים, חנה אזולאי הספרי וטלי פחימה
|
|
|
|
