מה לבשו בפרמיירה הנהדרת והארוכה של לה טרוויאטיה מאת ורדי באופרה, מה אכלו בהפסקה, מי הגיע, איזו משפחה תרמה מעל מליון שקלים? איך נידו את המעשנים?

מה לבשו בפרמיירה הנהדרת והארוכה של לה טרוויאטיה מאת ורדי באופרה, מה אכלו בהפסקה, מי הגיע, איזו משפחה תרמה מעל מליון שקלים? איך נידו את המעשנים?
תאריך הכתבה: 24/11/2001

צאצאי המשפחה שבנתה בעבר את מגדל שלום בתל אביב, תרמו, לזכר הוריהם שרה ומשה מאייר, סכומים של מעל מליון שקלים. סכומים של כמעט חצי מליון שקלים תרמו גם אנדה והנרי זימנד, בעבר היה ה"דיוטי פרי" של ישראל בנתב"ג שייך להורים שלו. עוד בין התורמים הגדולים הקרן ע"ש תד אריסון המנוהלת על ידי בתו שרי, שהתגרשה לא מכבר ונחשבת לפנוייה מבוקשת, וגם קבוצת גד זאבי, בראשות האיש שהשאיר אחריו, אולי שלא באשמתו, שובל לא כל כך ספורטיבי. תרומה גדולה באותו היקף, הגיעה גם מבנק "קרדיט סוויס" שבשווייץ. הקשר הישראלי של הבנק השוויצרי לאופרה הוא בעטיו של ד"ר בועז ברק שהוא בן דודי. ברק עשוי לכעוס עלי אם אגלה שבינקותנו, בחצרה של סבתינו רייזל'ה שמכרה לפרנסתה כיכרות לחם וחלות במכולת שלה במאה שערים בירושלים, הוא היה צ'וצ'יק קטן וחמוד ושום מוסיקה לא עברה בסביבתנו. היום הוא איש עסקים חכם ממושקף ורישמי מאד. (הורי שרצו מירווח מהעולם החרדי החליטו לעזוב את חצרה של סבתינו ועברו רחוק מאד לאשקלון, ואילו הוריו של בועז נישארו בחצרה של סבתי עוד כמה שנים אחרינו). את האהבה לאופרה ולאמנויות החדירה אצל ד"ר בועז ברק, רעייתו רות. לזכותו, אגיד שישראלים רבים שעשו כמותו חייל בחו"ל שכחו אותנו, ואילו ד"ר בועז ורות ברק מבקרים בארץ הרבה, ומסייעים בכספים גדולים ברוב תחומי האמנות הישראלים.
בליל הפרמיירה של לה טרוויאטה חל יומהולדתו ה 27 של חיים אתגר והוא כיבדני בהתלוותו אלי. חיים אתגר הוא בני הצעיר והאהוב והוא גם כוכב עולה בזכות עצמו. אני אוהבת אותו אהבה כפולה ומכופלת לא רק בשל הסיבות הנ"ל אלא בשל היותו אדם שלם, טוב לב ונעים, סבלני וסובלני, יפה מבחוץ ומבפנים. לצערי, הוא עזב בהפסקה השנייה, לפני תום המערכה האחרונה כי היתה לו הופעת חצות על במה באשדוד. כיבדתי אותו על שלא ביטל אותה והודיתי לו על המעט שהוא בעיני הרבה, שהקדיש לי.
בזכותו של רונן קפלן, האחראי לאמני בית האופרה ישבתי באמצע השורה הראשונה מאחורי המנצח הג'ינג'י הצעיר דן אטינגר. הייתה לי חוויה מוסיקלית שמיימית. כל כך התרגשתי מהניצוח, מהתיזמורת, משירתה של פיורלה בורטו (ויאולטה), ומשירתם של ויצ'נטה אומבואנה (אלפרדו), וג'ונתן סמרז (אבי אלפרדו) עד שהתקשיתי להסתיר את הדמעות שעלו בעיני.
לה טרוויאטה נחשבת לאופרה קלה. רבות מהמנגינות מוכרות לכל ישראלי. גם לאלה שמעולם לא ביקרו באופרה. הביצוע העכשווי של האופרה היה ברמה בינלאומית. התיפאורה היתה משהו מהסרטים, הצבעוניות והתאורה היו מהממות. התיזמורת היתה אלוהית, והקהל הגיב בהתאם.
באי האופרה לבשו בגדים כהים ורישמיים. הנשים היו בוגרות אך הכי יפות שיש בארץ. הגברים היו מעשירי ישראל, אנשים שמסוגלים לתרום מאות אלפי שקלים לצדקה ולאמנויות. מאלפרד אקירוב ועד ברונו לנדסברג. בשתי ההפסקות (ההפסקות הן עניין חברתי חשוב) התורמים ישבו בתרבותיות בבית הקפה שבמבואה של המישכן לאמנויות ושתו קפה הפוך ואכלו עוגות משובחות. את המעשנים נידו ממש. הם הוכרחו לצאת לקור התל אביבי ולעשן במרפסת. גם נשיא המדינה ורעייתו גילה יצאו מהאולם בהפסקות. הזוג אלכס וחמוטל אנסקי התרוצץ סביבם ללא לאות. אחרים לחצו ידיהם והתנשקו עימם. לזכותו של קצב ורעייתו, הם אוהבי אירועים ציבוריים והם נגישים לעם ישראל, לעשיריו ולענייו גם כן. במובן הזה הנשיא מזכיר את מעורבותם של יצחק רבין ולאה ז"ל. אריאל שרון למשל נגיש הרבה פחות, וחבל. אורי שני ואנשי הבטחון שלו מונעים ממנו מגע אישי עם הציבור ולא חשוב אם אתה עני או עשיר.
משום שאני ניזהרת לא להידחף לגדולים ממני והליכתי לבית האופרה היא בעיקר להנאתי הפרטית התחבקתי רק עם חנה לסלאו ידידתי הותיקה ועם ידידה הנעים והתורם אריה אלאלוף.
כשבני חיים אתגר, עזב בהפסקה השנייה, ישבתי בשולחנן של מירה צבילינגר ודבורה רוזנברג. כל מי שניגש לשולחנינו ניגש בזכותן בלבד ולכן איני מזכירה שמו, שלא יווצר הרושם כי הניגשים לשולחנינו חפצו לראות שמם ב"נוצץ".
בין מפורסמי ישראל והעולם התומכים באופרה ראיתי את שמם של: דיים שירלי וסר לסלי פורטר, בנו גיטר ואילנה בן עמי, חוה ויוסי חכמי, ג'קלין ומוריס קהן, לילה וקארל ריבשטיין, יוכי ואיציק שרם, גיורא אקרשטיין, רחל ודב גוטסמן, ד"ר שילה ונחום גלבר, עופרה וצבי מיתר, סם סבה, ד"ר ז'ק פלידרבאום, פייגי ורובי צימרמן, כנה וזלמן שובל, סוזנה שטיינדלינג, ליהי ומאיר ארנון, דינה אתינגר, אורה בהרב, זוהר ואבשלום בורשטיין, ד"ר זאב ברר, אריאלה ועמי גניגר, אריאלה ואיתן ורטהיימר, רחל ומיכאל דעואל, ויקטוריה דאוברט וארנולד קיש, משפחת חבס, יהודית ואבי טיומקין, ריקי ומיכאל לוי, פרופ' דוד ליבאי, אן וברי סברסקי, מרשה סגל, טובה וסמי סגול, דוד עזריאלי, רחל ומישל פולק, דליה ואוריאל צבילינגר, מישל צימרמן, ג'ין ומיכאל קווהזי, חנה ויעקב קלדרון, טלילה ושמואל רבינה, רוני ואמנון רובינשטיין, תמר רודיך, משפחת חיים שיף ז"ל, ישעהו ושושנה שקד, רות וראובן שריפט, ועוד ועוד.
בשנים האחרונות הפכה האופרה הישראלית למעוז תרבותי מהמעלה הראשונה. תומכיה רבים, והיא נמצאת בתקופת פריחה יחסית המהווה נקודת אור בחיים הקשים העוברים על ישראל. כל עוד תורמים אצלינו לזמרים ולזמרות, ומספקים תעסוקה לאלפי אמנים צעירים, דווקא במדינה שיש בה רבע מליון מובטלים, יש עדיין תקווה שלא איבדנו צלם אנוש ושיש עוד חמלה וצדקה השורה בין בני האדם שבינינו.
לאה אתגר