יחיאל שמי פתח תערוכה "הנשיקה" עם ציורים של בתו יעל כנעני, ועם מיצגים של נכדתו עופרי. הבת רקדה, אלונה קמחי והילית קטמור-ישורון הגיעו, גם משה קופפרמן והזוג רוני ונאוה דיסנצ'יק. צילומים בלעדיים

יחיאל שמי פתח תערוכה "הנשיקה" עם ציורים של בתו יעל כנעני, ועם מיצגים של נכדתו עופרי. הבת רקדה, אלונה קמחי והילית קטמור-ישורון הגיעו, גם משה קופפרמן והזוג רוני ונאוה דיסנצ'יק. צילומים בלעדיים
תאריך הכתבה: 05/04/2002

הסופרת אלונה קמחי

הילית קטמור-ישורון, בהגדלה ברקע: רות אובנת

נאוה דיסנצ'יק, בהגדלה: נאוה דיסנצ'יק, מירה אידלס ורוני דיסנצ'יק

יעל כנעני פורשת כנפיים במחול תנועה נוסח נועה אשכול

קהל לכבודו של יחיאל שמי. בהגדלה: עוד קהל

הצייר משה קופפרמן, בהגדלה: גם מירה אידלס

יחיאל שמי, בהגדלה: גם האוצרת נעמי אביב

יחיאל שמי, מלוא עוצמתו האמנותית ונישען על הליכון פתח בגלריה ברחוב קלישר 5 בתל אביב תערוכה ביחד עם בתו ונכדתו. בתו יעל כנעני, שהיא גם רקדנית מבית מדרשה של נועה אשכול, רקדה על ריצפת הגלריה, התקפלה או המריאה כציפור. הנכדה עופרי נעדרה, היא נסעה ללמוד בניו יורק. אבל הייתה נוכחות די גדולה של יקירי קיבוץ כברי: רעייתו של שמי, בעלה של יעל, בני משפחה וחברים. יחיאל שמי וכמה מצאצאיו חיים ועובדים בקיבוץ. בשנים האחרונות חלה שמי והוא מתקשה בהליכה. גם כששמי אינו עוד בעוצמתו הפיסית, עבודותיו מקרינות כוח ועוצמה. לידו נראות עבודות ביתו חיקוי נשיי עדין של עבודותיו. יש בחיקוי במודע הן הערכה רבה לאב והן אומץ לב של האמנית. כאילו אמרה: די לי מן המעט שיש לאבי. בעוד עבודותיו של שמי ענקיות, חזקות, חוויותיות מאד, הרי עבודות הבת הן קטנות, אדומות וורודות, לבנבנות ורכות. עבודות הנכדה על מסכי טלויזיה נהירות פחות.
הגיעו גם נציגי התרבות התל אביבית: כך אלונה קמחי, סופרת מצליחה ואשה בלונדינית בעלת תואר והדר. אלונה בשמלה חשופה ירוקה, עם קעקוע על כתפה, נושאת עצמה בהכרת ערך גופנית חזקה. גם כשהיא מדליקה סיגריה דקה וארוכה, אצבעותיה שרות כאילו אמרה: אני כאן, ואני נוכחת, אבל אני לא רוצה להיות מוטרדת. הגיעה גם הילית קטמור ישורון. קטמור היתה בעבר מובילת דרך של קבוצה אינטלקטואלית. היא בתו של המשורר המנוח ישורון קשת וכיום עוסקת גם בתרגום. יכולתה המילולית כה גדולה שהיא למשל מתרגמת את פרוסט. הופעותיה הפומביות המעטות שתועדו בעבר למשל בתכנית טלוויזיה כזאת או אחרת יצרו רושם עצום. קטמור היא מהנשים היפות בישראל, היופי שלה אינו עירום אלא משולב בחוכמה וביידע רב, והשילוב הזה מרשים מאד. עוד הגיעו: נאוה ועידו דיסנצ'יק, יונה פישר ועוד.
על התערוכה מדווחת רותי אובנת: נפתחה תערוכת "הנשיקה", בגלריה על שם רחל וישראל פולק/המכללה להוראת טכנולוגיה, ובה עבודות פיסול, ציור, קולאז', מחול, רישום ווידיאו ארט מתוך גופי יצירתם של יחיאל שמי, יעל כנעני ועופרי כנעני : שלושה אמנים, משפחה אחת. אוצרת: נעמי אביב
"הנשיקה" היא תערוכה משותפת ראשונה לאב, בתו ונכדתו. מאחורי התערוכה נפרשות סדרה של מחוות ואקטים אמנותיים. ראשית, זוהי תערוכת מחווה לרב-האמן ולאדם יחיאל שמי במלאת לו שמונים בחודש פברואר השנה. "אמנות-מחווה" היא גם התימה שמפעילה את יצירתו של יחיאל שמי הפסל והצייר וכן של בתו יעל כנעני, הציירת, המחברת והמבצעת של מופע בתנועה על פי המתודה של "כתב-תנועה" מבית מדרשם של נעה אשכול ועמוס חץ. באותם חללי תצוגה יוקרנו גם חמש-שש עבודות וידיאו של עופרי כנעני, בוגרת טרייה של המדרשה, אמנית מגובשת שכבר הספיקה להציג קו עקבי שחוקר את היחסים בין הגוף הפרטי והציבורי, התנועה, הצורה והמדיום האלקטרוני.ב"הנשיקה" מוצגות עבודות חדשות ופחות חדשות. עבודת המפתח היא פסל קומפקטי של יחיאל שמי משנת 80', פסל עוצמתי שנקרא "מחווה לברנקוזי": שתי קורות עץ עבות ומרובעות חבוקות בזרוע ברזל רחבת לב ומחוברות באמצעות ברגים. רק סדק צר כנימה מפריד בין קורות העץ המתנשקות ומזכירות את "הנשיקה" המיתולוגית של ברנקוזי (1909 ): גוש אבן כמעט-מרובע ובו רשומות-חרוטות שתי דמויות מופשטות, חבוקות בנשיקת נצח. כעשרים שנה מפרידות בין המחווה של שמי לברנקוזי לבין המחווה של נכדתו, עופרי כנעני לאותו פסל עצמו "הנשיקה" ולפיסול של יחיאל שמי בכלל. פסל-הוידיאו של עופרי הנקרא אף הוא "מחווה לברנקוזי", מורכב משני מוניטורים זהים המונחים על הרצפה, פנים אל פנים, מסך אל מסך, כשרווח צר מפריד ביניהם. רק במבט מלמעלה ניתן לקלוט את דימוי פניה היפות של האמנית ואת מבטה הכחול הנישא אל עבר הצופה מתוך כל אחד מהמסכים.
בין ציוריה ורישומיה של יעל כנעני, הבת, מוצג ציור העשוי ככל ציוריה בהשפעת הציור של יחיאל שמי ומשה קופפרמן ובמסורת ציור הג'סטה של המופשט האמריקאי, ציור מרובע, מופשט, ובו ניתן להבחין ב"דמות" הנדמית כחבוקה בשתי "כנפיים לבנות".
התערוכה "הנשיקה" מבקשת להאיר בתוך כל "הקשיחות" השמית גם משהו מעודן, חם, עוטף, מגונן, דק ומעודן כאותן נימות המפרידות בין האלמנטים שמרכיבים את היצירות, כאותם חרכי אור הנפערים ברמז בין לוחות הברזל, משיכות המכחול, חתיכות הנייר, מחוות הגוף או מסכי הטלוויזיה. בתוך ובין כל היצירות המוצגות של שלושת המשתתפים ניכר איזה מתח בין ערכים אומנותיים נטו אבל גם בין ערכים אוטוביוגראפיים, היסטוריים, שמקפלים בתוכם נושאי מפתח כמחויבות לעצמך, לחומר, למדיום, לצורה, לסביבה, למקום, לקיבוץ, לתנועה. אותו מתח יוצר נקודות השקה ומפגש מרתקים.