שוש מיימון כתבה וצילמה: כל הקבועים שהגיעו לפסטיבל הסרטים בחיפה. ביניהם: גידי אורשר, אברהם הפנר, דוד ליפקינד, דליה שימקו, יהודה סתיו. מיכל בת אדם. נפתלי אלטר, פנינה בלאייר, צפל ישורון ועוד.

שוש מיימון כתבה וצילמה: כל הקבועים שהגיעו לפסטיבל הסרטים בחיפה. ביניהם: גידי אורשר, אברהם הפנר, דוד ליפקינד, דליה שימקו, יהודה סתיו. מיכל בת אדם. נפתלי אלטר, פנינה בלאייר, צפל ישורון ועוד.
תאריך הכתבה: 06/11/2003

אברמהל'ה הפנר בימאי, בהקלקת הגדלה: גידי אורשר המבקר.

דוד ליפקינד הקרן לקולנוע. בהגדלה דודי זילבר מפיק.

דליה שימקו שחקנית. בהקלקת הגדלה: המבקר יהודה סתיו.

ראש העיר חיפה יונה יהב. בהקלקת הגדלה: מיכל בת אדם ומשה מזרחי.

נפתלי אלטר. בהקלקת הגדלה: פנינה בלאייר.

הבימאי צפל ישורון. בהקלקת הגדלה: קלאוס מריה ברנדאואר.

רוב אנשי הקולנוע התל אביביים שהגיעו לפסטיבל הסרטים האחרון בחיפה, הגיעו משום שהייתה להם נגיעה באיזה שהוא סרט שהוקרן.
פנינה בלאייר, מנהלת הפסטיבל, בחרה 130 סרטים מארצות הים התיכון, ביניהם מחוות ליוצרים גדולים כמו צ'רלי צ'פלין, פרדריקו פליני ולוקינו ויסקונטי. אבל למרות שרוב הסרטים היו חוויה קולנועית, היו כמה מפחי נפש שממש הרגיזו. (אין דבר יותר מעצבן מלצפות בסרט רע בפסטיבל סרטים. נראה לי שזה בחינת 'תפסת מרובה לא תפסת'. בתוך ים הסרטים היו כמה סרטים ממש גרועים שאפילו להקרנה בטלוויזיה אינם ראויים, על אחת כמה וכמה כשמדובר במסך גדול.
האם לא עדיף לצמצם בכמות הסרטים ולמחזר את הטובים שבהם שוב ושוב? כמה סרטים אדם כבר יכול לראות בפסטיבל? למה לא לאפשר למי שפספס סרט טוב לראות אותו בהזדמנות נוספת?
מלבד כמה סרטים זרים משובחים כמו: 'אמן' של קוסטה גבארס, 'עד כלות הנשימה' (על סבינה ספילריין וקרל יונג) , 'השיר של רוז'ה' ההונגרי, 'החיים של אף אחד' הספרדי ו'קרנדירו' הברזילאי, זו היתה גם הזדמנות לחשוף 4 סרטים ישראלים חדשים: 'צעד קטן' בבימוי שחר סגל, 'חיים זה חיים' של מיכל בת אדם, 'לא בת 17' של צפל ישורון ו'חלומו של הנרי' של איתן גרין.
לצערי, פיספסתי את סרטו של איתן גרין אבל אפשר לומר שבסך הכל עושים פה יופי של סרטים. אפילו ב'צעד קטן', שלוקה בפגמים לא מעטים, בסך הכל יש רגעים יפים ומרגשים. גם בסרטה של מיכל בת אדם (עם איבגי ויעל אבקסיס ) רוב הזמן אתה עוקב בעניין אחר המתרחש, אם כי לפעמים אתה הולך לאיבוד בתוך בליל הדבורים והפטפטת.
הכי טוב היה הסרט 'לא בת 17' של יצחק צפל ישורון, שגם זכה בפרס הראשון (100 אלף שקלים) . צפל בוחן מה קרה לגבורה שלו, נועה גבורת הסרט שעשה לפני כ 20 שנה: 'נועה בת 17' בכיכובה של דליה שימקו.
גם כאן שימקו היא אחת הגבורות הראשיות. היא כבר בת 40 , חיה בהולנד, הבת שלה מסתובבת בהודו ומסביבן רעיון הקבוץ מתמוטט ונמצא במשבר גדול. סרט יפה ומרגש שמצליח לגעת בך.
אחרי כל הקרנת בכורה של סרט ישראלי התקיים קוקטייל בגן הצמוד לסינמטק ושם פגשנו ביונה יהב, ראש עיריית חיפה, פנינה בלאייר מנהלת הפסטיבל, אורה לפידות אשת יחסי הצבור של הפסטיבל, מיכל בת אדם ומשה מזרחי, רנן שור, דוד ליפקינד וכתריאל שחורי מהקרן הישראלית לקולנוע, נפתלי אלטר מנכ"ל אי.סי.פי , מבקרי הקולנוע: יהודה סתו, גידי אורשר, עירית שמגר ואורי קליין, אלון גרבוז מנהל סינמטק תל אביב, ליא ואן ליר מנהלת פסטיבל ירושלים, המפיקים דודי זילבר, ריקי שלח וצ'רופה, היחצנים: אוסנת בוקופצר ושאולי, שיש קולר, יונתן ורות סגל, רוני עירן, אבר'מלה הפנר, שמוליק שילה, עידית צור, יצחק צפל ישורון ודניאלה אשתו ועוד רבים אחרים.
כתבה וצילמה שוש מיימון.