אופנת קסטרו הציגה לניבחרי תל אביב את חורף 2000
תאריך הכתבה:
23/08/2000
כמאתיים מחליטנים מעולם האופנה והחברה הוזמנו לתצוגת הסתיו והחורף שערכה חברת קסטרו בבית העיתונאים בתל אביב. הקרואים הוזמנו לעשר בבוקר. מספרם של המגיעים עלה על מספר המוזמנים. המזגנים לא עבדו, היה צפוף ולוהט. מזנון הקפה, הרוגעלך והפירות שהוצבו בכניסה, ניחמו אך מעט.
לאירוע קראו "איסלנד", פיזרו תיפאורה דמוי הר קרח לבן. הכל להט והזיע. כל מי שהחזיק נייר ביד הפך אותו למניפה. אף על פי כן היה שמח. הדור הצעיר של מחליטני האופנה מתלבש עליז ופרוע. רק חלפה שנה להיעדרותי מתצוגות האופנה הגדולות של תל אביב, וכולם כבר פנים חדשות.
הקולקציה של קסטרו #1
|
יש כאלה שעדיין כאן: נורית בת יער הותיקה מ'ידיעות' בשמלה אדומה. המכפלת שלה בנוייה ממשולשים לא ישרים. בת יער, נראית כמו תמיד וזו סיבה לשמוח. גריר קשמן מהג'רוזלם פוסט, גאולה ראש מ'את', פרחי מושביץ מ'עולם האשה'. מושביץ הייתה משודכת לדוד מושביץ, בעבר מיורשי עלית ומעשירי ישראל. היא הייתה הקניינית של בתי אופנה גדולים, לבסוף בחרה בקריירה של עיתונאית. האחיות רונית ואירית מטיאס, לידם שתי ילדות יפות, הנכדות של יעקב נמרודי ממעריב. רני והילה רהב. הסופרת והפסיכולוגית ליזי דורון.
לידי יושבת אסתר רובין, אלמנת הצייר. יש על שמו מוזיאון קטן, 'בית רובין' בתל אביב.
אסתר רובין , מהדמויות המיתולוגיות של ישראל, אשה מחוייטת, לא מזיעה ולא מתנועעת. עיניה הכחולות, עדיין מבריקות כמו ים. היא נוצצת היום כמו שנצצה לפני עשרות שנים. פעם, היא הייתה אחת משלוש חברות מפורסמות: לולה בר, פולה מוזס ואסתר רובין.אלה היו שלוש נשים שחבשו בקייץ הישראלי כובעי קש גדולים וקבעו את ה'בון טון' החברתי. נידמה לי שהצלמת אריאלה שוויד, צילמה פעם דמויות כאלה. שתי החברות האחרות ניפטרו: לולה בר, אופנאית הצמרת של המדינה, האשה שהלבישה את אשת ראש הממשלה הראשון ופולה מוזס, מי שנחשבה לאמא של 'ידיעות אחרונות'.
אנחנו מדברות על התקופה ההיא. מה שמטריד את אסתר רובין היא ההנצחה של חברותיה. לולה בר דאגה להנציח עצמה עוד בחייה. היא תרמה סכומים ניכבדים לטובת מוסדות שונים. אבל זיכרה של פולה מוזס טרם הונצח, אומרת רובין. מפעם לפעם , רובין עורכת תיזכורת בנושא. יש לה פנאי. את בית ראובן מנהלת עכשיו הבת שלה, כרמלה רובין. רק כשיש חשד לזיופי עבודות של הצייר הידוע, מזעיקים את האלמנה, היא מתבוננת ונחשבת לברת סמכא. היא תמיד תזהה את כתב ידו של בעלה, כך היא אומרת. המחירים של יצירות ראובן גבוהים מאד, אז נולדים זייפנים מקצועיים, היא מסבירה.
אסתר רובין היא מאושיות תל אביב. לולא נימרצותה, לא היה ראובן רובין הצייר מגיע למודעות ההסטורית של העיר. הוא תיעד את העיר, אבל היא דאגה לאסוף ולקטלג ולהקים ביית שהפך למוזיאון (ברחוב ביאליק 14 בתל אביב).
הקולקציה של קסטרו #2
|
אסתר רובין היא השכנה של אהרון ולינה קסטרו. הבעלים של חברת קסטרו. הם גרים באותה קומה במגדלים של תל אביב. משפחת קסטרו מזמינה קבוע את החברים ואת השכנים לתצוגות שלהם. הם אמנם חברה בורסאית מצליחה, אבל לא שוכחים את מקורביהם.
אתי רוטר, אשתו של גבי והבת של אהרון ולינה קסטרו פותחת את התצוגה. היא אומרת שקסטרו היא חברה מתקדמת, נידמה לי שאפילו מזכירה אינטרנט. היא מודה לאחראי מוטי רייף, לצלם רון קדמי ולעוד. אחר כך באות הדוגמניות. כולן ליגה ראשונה, הדוגמניות המקומיות הן ברמה בינלאומית. אופנת קסטרו היא לא אופנה משוגעת. היא אופנה שימושית והגיונית. גם המחירים סבירים. בגד מתחיל בכמאה שקלים. מעיל סביב ה 300 שקלים. יש הרבה חנויות בארץ. יש מכירות סוף עונה. די נוח וזמין.
הבגדים מזכירים לי את נעורי בשנות השבעים. כך לבשנו: מכנסיים רכים וסוודרים הדוקים עם פסים. יש בבגדים משהו נעים. לא מלחיץ. לא מוציא את הציצים ולא עושה חורים בישבן. בגדים שפויים. כשהם יושבים על הדוגמניות כמו עדי נוימן, בר רפאל, רנא רסלאן, גלית גוטמן, הם ניראים נהדרים. לולא היה חם כל כך, התצוגה הזאת הייתה יכולה להיות כייף.
אחר כך מגיע מראה המועדונים של שנות השמונים. עשוי בדים נוצצים. בגדי החורף הם עם מעילים קצרים וצוארון כמו פרווה פרועה וסינטטית. הנעליים של קסטרו, די נחמדות. העקבים רזים, דקים, גבוהים והורסים את הגב. נעלי ההליכה נראות נוחות יותר.
משפחת קסטרו הם אנשים שבנו ב1950 את העסק במו ידיהם. היום הם חברה בורסאית . מחנות קטנה באלנבי הם הפכו ל 37 סניפים וגם מייצאים. תצוגת האופנה שלהם הייתה מקצועית, הגיונית, אסתטית, הכל זרם. לולא היה חם כל כך, היה יכול להיות מושלם. לקראת הסוף, גם אסתר רובין נשברה. כמו כולם, גם היא ניפנפה בנייר שהפכה למניפה.
<BR>
<BR>
|
|
