אוסקר לא קיבלו אבל מסיבה עם נינט והקונסול יקי דיין, עם ה'סוסיאטי' של לוס אנג'לס והרשימה הארוכה מישראל. הכל אודות המסיבה שהוחמצה או שלא, חגיגות שנות ה-60 למדינה מתחילות כבר בלוס אנג'לס. לשם כך הוזמנה לכאן הזמרת נינט, יחד עם כמה בני נוער משדרות. ''הקהילה הישראלית מתגייסת ושרה למען שדרות''- זאת הכותרת לערב עם נינט. אז המשלחת של נינט, יחד עם המשלחת הישראלית של 'הבופור', התערבבו זה בזה בחגיגות ובקבלות הפנים שערכה כאן הקונסוליה לכבוד הסרט.
גולת הכותרת היה כמובן טקס חלוקת פרס האוסקר. שמנה וסלתה של הקהילה הישראלית הוזמנו לאולם 'אבלון' היוקרתי, ושם מול מסך ענק ומזנון עשיר ומשקאות, התגודדנו כולנו וכרסמנו צפרניים לקראת פרסום הסרט הזוכה. רוב יוצרי הסרט, נמצאו באולם בו התקיימה התחרות, כמובן [למקרה שיזכו], אבל כאן נשאר כנציג השחקן אלי אלטוניו, ויחד עם נינט הם היוו מוקד למתקפת הצלמים והעתונאים.
חיים אתגר וגיל תמרי מערוץ 10, הגיעו עם צוות צילום, אהרלה ברנע מערוץ 2, הגיע מוושינגטון, עופר נעים מ'יונייטד קינג' עושה כאן סרט על הקהילה הישראלית באל.איי, וגם אלי יצפאן פיזז כאן עם צוות צילום משלו. וככה בין יקי דיין, הקונסול הדי חדש יחסית, גיורא עיני, מהקרן לקולנוע ע'ש יהושע רבינוביץ, סוכנת השחקנים זוהר יעקובסון, ושחקנים ישראליים מקומיים, פגשנו גם את בתיה אלקיים ממספרת 'בתיה ועליזה' עם בעלה פרופסור אורי אלקיים, השחקן מייק בורשטיין ורעייתו ציונה, מאיר פניגשטיין, שאחראי כאן .
החבר'ה התחילו לזרום למקום לקראת השעה 4 וחצי אחר הצהרים. על מסך ענק הוקרן טקס האוסקר עם הכוכבות והשמלות היפות. כולנו צפינו בטקס תוך שאנחנו מחליפים צ'פחות חברותיות זה לזה. כשהגיע זמן הכרזת הסרט הזר הזוכה, מישהו בקהל תפס את המקרופון ואמר בטון נינוח ושקט: ''כולם להיות בשקט. להתרכז ורק להקרין אנרגיות חיוביות. לשדר אנרגיות חיוביות''. ואכן, בבת אחת המהומה פסקה ושקט השתרר באולם. כולנו עצרנו את נשימתנו לשנייה אחת ארוכה. כשהכריזו על הסרט האוסטרי כזוכה, היתה לרגע תחושת אכזבה הקלה שהתחלפה מיד במצב רוח מרומם.
הקונסול יקי דיין, והשחקן אלי אלטוניו עלו על הבימה. דיין הכריז שעצם העובדה שהסרט נכלל בתחרות היא הישג גדול ואלטוניו בישר לכולנו שזאת רק ההחלה ושלא רחוק הזמן שסרט ישראלי יזכה באוסקר. אחר כך הדי. ג'יי הפעיל את המוסיקה וכולם יצאו בריקודים סוחפים לקצב של מוסיקה מזרחית מתובלת בשלום חנוך, מאיר אריאל ושלמה ארצי. אז נכון שאנחנו נמצאים בגולה ורחוקים מהארץ, אבל יש משהו באירועים הישראלים הדביקים האלה שממחיש שוב שאין תחליף לתחושת ה'חברותא' ו'הביחד' הישראלים כל כך.
כתבה וצילמה: שוש מיימון, לוס אנג'לס
מייק בורשטיין
גיורא עייני
|
|
