ארוכה הדרך לתל אביב
תאריך הכתבה:
21/11/2000
בעומק ליבו חולם כל אילתי על דירה בתל אביב.לא שחס ושלום רע לו בביתו השליו. אבל החיים בדרום לימדו אותו שלתל אביב הוא תמיד יצטרך לנסוע. גם לימדו אותו שקשה לסמוך על הבטחות. אפילו הם באות מבני משפחה או מהקרובים לו ביותר.
מכירים את ההזמנה: כשאתם בצפון, תבואו רק אלינו. יש לנו חדר משגע לאורחים ויש כמה מיטות שתצטרכו. גם הילד שלנו בקושי ישן בבית. רק תבואו. יהיה כל מה שתבקשו. תזכרו, מחכים לכם, אתם באים, אז סגרנו?!
במקרה הטוב, אתה מטלפן. מודיע שתבוא, והם זוכרים שהבטיחו, רק בדיוק באותו סופשבוע יש להם אורחים, גם הילד הגיע, או הם נוסעים, כבר התחייבו. למה לא הודעת מוקדם, אתמול עוד טרם היו להם תכניות. אין מה לעשות, רק תזכור, תזכור שאתה חייב להם, ממש חייב ביקור בפעם הבאה כשתגיע.
במקרה הטוב יותר, אתה מטלפן והם זוכרים, ולמה לא, ברוך הבא, הם מחכים לך.
במקרה הטוב עוד יותר אתה מגיע. עם תיק צד עמוס על השכם. אילתים תמיד מגיעים עם תיק צד עמוס. משהו לא גדול ולא קטן. בבחינת אורחים שמגיעים לישון, אבל לא להתנחל. מקבלים אותך נחמד. יש מיטה, יש מזרון רע, פוטון מוזר או אולי שני מזרונים לא באותו גובה. לא נורא. אוספים לך כריות פחוסות, יש להן ריח? נסתדר עם השמיכה. בודקים למעלה בארון, בטוח שהייתה שם שמיכה. אולי אתה צריך מגבת. השירותים שלך ממול, ביחד עם הילד. אל תפעיל את הברז הימני. המיים החמים תמיד נתקעים. המגב מאחורי הדלת. תסגור את החלון שלא תשמע את האוטובוס עובר. רוצה כוס קפה. יש רק סוכרזית, אין סוכר. אם אתה רוצה סנדביץ, תשתדל לא להסתובב עם הפירורים. שיהיה לך לילה טוב.
במקרה הטוב מאד אתה הולך ללילה לבית מלון. לא צריך טובות. מתנצל שיש לך רק תיק צד, זה כל המיטען. משלם מחיר מלא ונכנס לחדר. אמנם אתה מרגיש קצת בודד, קצת זר, אבל הרי באת לתל אביב למטרה מסויימת, אז אולי תיהנה בינתיים.
רוב האילתים נוסעים בענייני משפחה
מידת ההנאה קשורה במטרה שלשמה הגעת לתל אביב. נניח שאתה מגדיר אותה כעונג. אל תשלה את עצמך. רוב האילתים נוסעים צפונה בענייני משפחה. ביקורי הורים, ילדים, אחים, דודים.
משפחה, מעצם טיבעה, היא תא רווי אלימות . קח בחשבון שמביקורי המשפחה יצמח לך פרט לנחת, - מתח במקרה הטוב, ופיצוץ של ממש במקרה הגרוע.
אילתים שנוסעים לקניות מגלים שכולם קונים ממילא ברשתות שקיימות גם בעירנו. כל השאר נוסעים להסתובב ברחובות, ללכת לדיסקוטקים, לשמחות, להצגות או לסרטים. הם נוסעים בראש טוב ובמיטב מחלצותיהם, שונים מהצורה בה ישובו הביתה. רק עם אלה שנוסעים בענייני אהבות, או בענייני מחלות, אין לי ויכוח.
במקרה הכי טוב, רוכשים דירה בת"א
במקרה הכי טוב, אתה אומר לעצמך שכבר הגיע הזמן, ואתה עייף ובוגר. גם תיק הצד הכביד עם השנים. אז אולי כדאי לשקול לרכוש איזו דירה קטנה בתל אביב. משהו צנוע להניח בו את הראש והרגליים, עם מיטה טובה ושירותי מקלחון. ארון בגדים ואולי גם מקום למברשת שיניים. סיפור מצויין, לא זול, גם לא פשוט. אני מכירה כמה אילתים שקנו דירות כאלה לעצמם או בשותפויות. עד שאתה מעמיד דירה כזאת, עם טלויזיה שעובדת, מזגן שפועל, תריסים שניסגרים, פינה לקפה ואם אפשר גם לסנדביץ , אתה כבר מרגיש מלך. לא בדיוק.
בינינו, אתה לא מלך אלא עבד. אתה עדיין מגיע עם תיק צד. מסתבר שגם אם יש לך דירה בת"א לעולם לא תיפטר מן התיק האילתי. מן הרגע שנכנסת, אתה מנקה, מקרצף, קונה מיצרכים, מסדר מגירות, עולה ויורד, משלם חשבונות, יורד ועולה, פותח חלונות, מטלפן למכרים, זוכרים אותם, אלה שאמרו שאם רק תגיע, הם מחכים. מטלפן לקרובי משפחה, מתי נוכל להיפגש, בבקשה תבואו אלינו לשתות קפה. כן, אפשר עם הילדים. המקום שלנו קטן, אבל נסתדר. מן הרגע שנכנסת לדירתך בת"א, אתה עבד. קונה חלב, צריך פירות. גם לחם. שיהיו גם עוגיות. יש אורחים. פותח דלתות, סוגר מרפסות, הצילון נתקע. השמש מכה עליך, האוטובוס מכניס פיח לסלון. נושף עליך, איזה כאב ראש.
במקרה המושלם, אבל הבאמת מושלם, אתה לא יוצא מאילת. אין לך מה לחפש בתל אביב. כל מה שאתה צריך בעולם, אתה מסדר אצלינו. סבי הגדול ז"ל שניצל מצפורני הגויים והגיע לארץ ישראל נדר נדר שלעולם לא יעזוב את גבולות הארץ. גם כשעשה חייל וקרוביו דיברו על ליבו לנסוע לחו"ל, סירב. הוא אמר שכבר טעם את כל מה שיש לחו"ל להציע, ואין טוב לו לאדם מלשבת שאנן בביתו.
בשעתו, התקשיתי להסכים עימו. היום כשאני גרה באילת, תפסתי כי לא היה אדם חכם ממנו. אם טוב לך במקום שבו אתה נמצא, למה לך לצאת. כל אילתי יודע שבתל אביב צפוי לו סבל. בדרך כלל זהו סבל מחופש לתענוג. זהו סבל שמורכב מסכנות ניידות ותנועה בדרכים, מלילות טרופי שינה, מהמתנה לחברים תל אביביים שהבטיחו לא קיימו, וכל זה בלי לקחת בחשבון את האלמנט הבטחוני. הרחובות בתל אביב קודרים וריקים, בהשוואה אליהם אילת נראית רגועה וזורמת.אז למה לנסוע לשם בכלל.
טיסה אחרונה הבייתה
איך אני יודעת שכל אילתי שנוסע לתל אביב סובל? במוצאי שבת האחרונה בקו שדה דב אילת מצאתי את עצמי על מטוס מלא אילתים תשושים עמוסים בתיקי צד כבדים. זו הייתה טיסת הלילה האחרונה הביתה. וכל הנוסעים ניראו גמורים. הם לא ניראו כמו אנשים ששבים מחופש ומבזבוז הון, אלא ניראו יותר כמו אנשים שניצלו מאסון.
כשמטוס הפריארים האחרון נחת בשדה התעופה של אילת שמעתי את עצמי אומרת: יו, איזה כיף היה, ולא האמנתי למשמע אוזני.
|
|
