סעודת ליל שישי הראשונה של כתה ה' שנייה
תאריך הכתבה:
24/11/2000
ועד הורי הכיתה אירגן בליל שישי האחרון: כשלושים משפחות הגיעו. כל אחת עם התבשיל שלה. כשישים אחוז מההורים הכינו קוסקוס, מיעוטם קנה בג'קניז. (מסעדה מרוקאית אוטנטית, במרכז מור באילת. ביתית,טובה, ולא יקרה.) כמה מההורים לקחו את הערב ברצינות והכינו למשל עוף אפוי באננס ודובדבן, או מלית עם פרגית. אנחנו הכנו נודלס בעוף וירקות ברוטב תאילנדי כי בתבשיל הזה הפיליפינית שלנו מצטיינת.
כוכבי הערב היו הדגים המרוקאים החריפים. גיליתי כי את הדגים הכי טובים הכינה אמא אחת שגרה בבניין שלנו. אם הייתי יודעת, מזמן הייתי מבקשת ללמוד.
ההורים של כיתה ה שנייה בבית ספר היובל בשחמון, לשם הולכת הקטנה במשפחה, אוהבים לאכול. יש ביניהם את חני מהג'חנון הכי טוב בעיר, יש ביניהם את מנכ"ל מלון מרקורי ויש את השף, אופיר קדם, השף של מלון דן ומהעשיריה הפותחת של ישראל.
דווקא משום שהמחנכת של כתה ה שנייה, לירון שמה, היא מהדקיקות שיש, די רבים מהורי הכתה שלה עובדים בענף המזון. וגם אלה שלא,- כמו הרופא ההומופאת, כמו הרוקח, - אוהבים ומבינים באוכל.
פתחו יין הילולים לבן ואדום של כרמל. מעצם טיבעו, יין הילולים לבן הוא פרוע עד חמיצות. צריך לדעת לשתות אותו. אבל היין האדום לעומתו היה פרוע בדרגה סבירה עד נעימה.
השולחנות היו ערוכים עשר. מפות לבנות. כלים מפלסטיק, אבל כוסות יין מזכוכית. את התבשילים מהבית הניחו על לבנים אדומות עם מחממי כוהל קטנים. החלות נימוחו בפה. הייתה רק טעות קטנה באופן פיזור התבשילים שגרמה לכמה משפחות שהתביישו להסתובב -לאכול את התבשיל של עצמם. בגדול, ההורים של כיתה ה שנייה, ידעו לשים לב לפרטים הקטנים. רק הורים שעובדים בהרמוניה ובנדיבות יכולים להרים ערב כזה עם תקציב מיסים של 200 שקלים לתלמיד לשנה, כולל טיולים.
היה קידוש. אבא אחד פצח בריקוד טברנה יוונית. אבא נוסף הצטרף. אבל היו להם רק צלחת אחת מפלסטיק.
גבר אחד עם גיטרה ניהל שירה בציבור. הוא הקרין שקופיות עם אותיות קטנות לגמדים. לא היה צריך משקפת כדי לקרוא, כי לרוב ההורים של כתה ה' שנייה, יש עיני נץ, או שהם יודעים את המילים על פה. היו שירים כמו "מה יפים הלילות בכנען" וגם שירי תקווה ותשובה של אריק איינשטיין.
נידמה לי שהגדולים נפתחו יותר מהילדים. הילדה הקטנה במשפחה שלנו היא נכה. משום שלא רצינו להיכנס לסעודה עם הליכון, עם עגלה, עם מידרסים ועם סלים, הושבנו אותה על כיסא. לקראת תום הארוחה בקטע בו הילדים נישמטים לשחק וההורים נהנים, היא נשארה לשבת. אף אחד מן הילדים הנבוכים לא ניגש אליה. לו ידענו קודם עד כמה ההורים של כתה ה' שנייה חמים ואוהבים, לא רק שהיינו מביאים איתנו את ההליכון, העגלה, המידרסים והסלים, היינו מביאים גם את הסבתא.
|
