איך נהרגה דודתי שרה המבורגר ז"ל בפיגוע בירושלים? איך כשהקמתי את "נוצץ" הבטחתי לדווח רק על דברים טובים? למה איני מקיימת? בחמישי ההלוויה בשתיים.
תאריך הכתבה:
23/01/2002
דודתי, אחות אבי, שרה המבורגר, ילידת ירושלים, בת 79הלכה ביום שלישי השבוע להרצאה בנושא המדיטציה. המחבל סעיד איברהים רמאדן בן 22 ירה בה ברחוב יפו בירושלים. שני כדורים חדרו לגופה. אחד בירך ואחד בברך. דודתי הרגישה כאב ברגלה. היא התיישבה על שולי הכביש. היא לא התמוטטה, לא בכתה ולא צעקה. היא חשבה: כואב לי קצת, אבל זה לא נורא. יש פצועים קשה ממני. אני אמתין בסבלנות. הצילום שלה יושבת בשקט לבושה במעיל שחור ובמטפחת אדומה התפרסם ביום רביעי, בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות. הוא מתאים מאד לאופייה של משפחתי: אנשים חזקים, אמיצים, אנשים שלא מרגישים בכאב פיסי, אנשים עם הרבה משמעת עצמית, ועם דרך חינוך סגפנית רוחנית שמעמידה את עצמינו תמיד במקום האחרון. תמיד יש אחרים שקודמים לנו. אם הייתה דודתי צועקת להתפנות אולי הייתה נישארת בחיים. אולי כן ואולי לא. במשפחה שלי לא עוסקים בספקולציות. שני הכדורים שחדרו לגופה בסה"כ ברגל ובירך, לא יצאו החוצה. הם קרעו כלי דם וגרמו לשטפי דם פנימיים. דודתי ישבה בשקט ושתתה דם למוות. היא הגיעה לבית החולים בהכרה מלאה. היא מסרה את שמה. היא סיפרה לרופאים בדיוק מה קרה לה. היא התלוננה על כאב ברגלה ואיבדה את ההכרה. כשאותרה על ידי משפחתי, כבר הייתה ללא הכרה. היא קיבלה 14 מנות דם אך נפטרה לפנות בוקר. היא הותירה אחריה ארבע בנות, הבכורה שבהן עלתה שעות ספורות אחר האירוע על מטוס בלוס אנג'לס בדרכה ארצה, היא האמינה עד שתינחת, יום אחרי, כי היא מגיעה לראות את אימה הפצועה.
דודתי שרה המבורגר היתה השלישית בששת ילדיהם של סבי וסבתי נפתלי ושושנה חיימסון ז"ל. סבי נולד בחברון. סבתי נולדה בירושלים. סבי וסבתי נישאו וגרו בחברון. סבי סבי הגדול הגיע ארצה מערבות אוקראינה בראשית המאה הקודמת להצטרף למניין היהודי הראשון שהתארגן בחברון. הוא היה אידיאליסט, תלמידו ועוזרו האישי של הצמח צדק. ששת ילדיהם של סבי וסבתי גדלו בחברון, אבל סבתי נסעה תמיד ללדת אותם בירושלים. בפרעות 1929 סירבה משפחת סלונים החברונית לאפשר לסבי ולסבתי ולששת פעוטותיהם להסתתר בביתם, כפי שאיפשרו לרוב בני הקהילה היהודית בעיר. זאת משום שחששו שהתינוקות יבכו. סבי וסבתי הסתתרו אז בביתה של המשפחה הערבית אבו שדיד. כך שרדו כל אבותי ללא פגע את פרעות הערבים של שנת 1929. אחר כך ברחה משפחתי לירושלים לנחלתה של אם סבתי. היא גרה בקבוצת בתים שבנתה על מגרש שהשתרע מבית הבריאות שטראוס ועד אמצע הירידה של רחוב חיי אדם. שם נולדתי ושם גדלתי בחמולה ירושלמית, כך עד שהורי החליטו לעזוב לדרום הארץ, וזה כבר סיפור אחר.
דודתי שרה חיימסון – המבורגר נישאה לפנחס המבורגר. שניהם ז"ל. כמו כל דודותי היא הייתה אשה גדולה וחזקה, היו לה 11 נכדים ונינה אחת. למרות שלא ניזקקה עבדה עד לרגע הירצחה בשלוש מישרות של טיפול בקשישים. היא לא ראתה בעצמה קשישה. תמיד היו לה עשרים אלף עניינים ועסקים, וכמו כל הנשים במשפחתי היא הייתה ביצועיסטית מצפוניסטית ובולדוזרית מהדרגה הראשונה. לולא נירצחה, סביר להניח שהייתה מאריכה ימים כמו שכל הזקנות במשפחתי מאריכות. כמו כל בני משפחתי היא הייתה פעילה, מסתפקת במועט מבחירה, לא מאמינה ברופאים, מצחיקה, שמחה, אופטימית, ומוצאת לה תמיד הר חדש לטפס עליו.
ניפגשנו כשבועיים לפני מותה כי משפחתי חגגה בבית הכנסת הגדול בירושלים, טקס בר מצוה לבנימין בירם הצעיר, הניקרא על שם דודי ז"ל שנהרג כשנה אחרי מלחמת ששת הימים בעלותו על מוקש שהטמינו מחבלים בהר סדום. דודי זה, בנו של ד"ר ארתור בירם ז"ל, מייסד הפנימיה הצבאית בחיפה ומייסד בית הספר הריאלי בחיפה היה בעלה של דודתי רות חיימסון - בירם ואבי שלושת זאטוטיה. היא השישית והצעירה בילדיהם של סבי וסבתי ז"ל. דודתי רות בירם, אלמנת פיגוע, שגידלה שלושה קטנטנים, היא אחות הנירצחת של השבוע העכשווי בפיגוע בירושלים. לו רצתה יכלה דודתי להגיד שהיא איבדה בפיגועי מחבלים "גם בעל וגם אחות". אבל על פי מסורת משפחתי לא אומרים דברים כאלה. דודתי רות בירם שהיא גיבורה אמיתית, לעולם לא תשחרר משפט כזה מפיה וגם לעולם לא תתראיין. כמו כל בני משפחתי היא בן אדם פרטי מאד, חיובי מאד וגם חזק מאד. בהשוואה לפרצי הרגשות האופנתיים כל כך כיום, בני משפחתי בוכים קצת ובשקט. ההלוויות שלנו כמו השמחות שלנו מאופקות מאד. על המצבות שלנו כותבים מינימום שורות כי סבי סבי נימנה על הפרושים. הפרושים מאמינים כי אסור לו לאדם, במותו כמו בחייו, להתנשא, עליו להיטיב עם הסביבה, וכי המוות כמו החיים עצמם, משווה בין בני האדם.
כשהקמתי את "נוצץ" התחייבתי שיהיו בו רק דברים טובים. אתמול כשמשפחתי המיידית איבדה קרבן שני, נאלצתי להפר את הבטחתי. אני חייבת להגיד שאין במשפחתי המיידית לא גיבורים ולא אלופים, לא רצים על הגבעות ולא משתטחים על גדרות. אנשי ספר כולנו. נולדנו בישראל ועכשיו אנחנו מתים בה, מתים טרם זמנינו, ומתים ברחובותינו. אנשים שוחרי שלום ואוהבי אדם אנחנו, ילדינו שהשתלמו באוניברסיטאות זרות שבים תמיד לחיות בארצינו. בנימין בירם שלנו חזר ארצה מלימודיו מאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק ונהרג בפיגוע בדרום. דודתי שרה שלנו למדה בירושלים ואתמול בהולכה לשיעור מדיטציה היא נירצחה ברחוב הראשי של עירה.
אני נאלצת לשבור את הבטחתי לכתוב רק דברים טובים, ואני סוגרת את "נוצץ" ליום אחד כדי לעלות לירושלים להלוויתה של דודתי שרה המבורגר ז"ל. מחר, אם לא ירו בי ברחובות ירושלים, אפתח שוב את נוצץ, ואדווח כפי שהבטחתי אך ורק על דברים טובים. כך היו רוצים כל בני משפחתי החיים והמתים וכך רוצה גם אני. אמן.
מימין לשמאל: רבקה המבורגר ואימה שרה המבורגר הי"ד
|
| 
נשות משפחתי בחברת דודתי רות בירם ביום הבר מצווה של בנימין בירם
|
| 
משפחת מררי ביום חגו של בנימין בירם הצעיר
|
|
|
|
