כתבה זו נמצאה בארכיון נוצץ  |  לעמוד הראשי של נוצץ לחץ כאן
 כתבה הבאה  | כתבה הקודמת  | חזרה לארכיון
איך קצת גשם בתל אביב הרס לגילה אלמגור ולעוד את מסיבת הצהריים. איך בכל זאת היה נעים. משוגע מי שהולך לקלינטון בלילה.

איך קצת גשם בתל אביב הרס לגילה אלמגור ולעוד את מסיבת הצהריים. איך בכל זאת היה נעים. משוגע מי שהולך לקלינטון בלילה.
תאריך הכתבה: 20/01/2002



ההזמנה הייתה לסינמטק התל אביבי לשעה שתיים אחר הצהריים. הבטיחו את הסרט בהא בידיעה של גילה אלמגור "הקייץ של אביה". כתבו שהאירוע בהשתתפותה של גילה אלמגור, בחסותו של סגן ראש העיר מיכאל הרועה, ובחסות חברת "אאודי". 250 נשות דיפלומטים רובן מהרצליה פיתוח הבטיחו השתתפותן. חברת הקייטרינג של שמיל הכינה חגיגה גסטרונומית: חטיפונים חמים של פטריות, סלמונים, גבינות מוצרלה, שיזיפים ממולאים בגבינה, יינות טובים ועוד. מלצריות יפות בשחור עמדו בהיכון. המארגנות המשתייכות למועדון הדיפלומטי שבראשות ג'וליה ורדל הקימו אוהל לבן, יפה ממש. חברת אאודי העמידה באוהל הכניסה שש מכוניות מהכי יקרות וחדישות שיש בארץ. אחת מהן הייתה עולה לך, לו היה לך כסף לקנות, כשלושת רבעי מליון שקלים!!!
אבל אז קרה האסון: בדיוק באחת ושלושים ועד לשעה שתיים ומשהו קדרו השמיים האביביים של תל אביב וגשם זלעפות החל לרדת. כמו על פי סימן מוסכם מראש נשות הדיפלומטים החליטו שכדאי להישאר בבית. נכון שגשם תל אביבי זה לא שלג או שיטפון או משהו מסוכן, אבל דיפלומטיות הן דיפלומטיות. הן לא אוהבות להירטב. מי כן?
רק קלרה אבבורייה, דיפלומטית מניגריה שמורגלת בגשם ובתנאי כפר אפריקאים קשים החליטה לבוא. אחר כך הגיעה גילה ויינר, ישראלית שנשואה לריינהארט היפה, דיפלומט לא יהודי אותו פגשה בכפר הנוער בן שמן ולו גם נישאה. הגיעו עוד שתיים שלוש נשים זרות, אבל האוהל הנהדר נישאר ממש ממש ריק. שמיל ומלצריותיו הסתובבו עם המגשים הנהדרים והמלאים ביד. גילה אלמגור ישבה ושתתה יין עם מיכאל הרועה ועם יענקלה מנדל מנהל מחלקת המופעים העירוניים, אלון גרבוז החליף מעמד מרגל לרגל, והכי עצבנית הייתה ג'וליה ורדל. כי היא הראש של הקלאב של נשות הדיפלומטים. היא עמדה בדלת עם הר של כרטיסים במעטפות שיועדו לאורחות, היא מתחה צואר וקיוותה וקיוותה, אבל לשווא. הדיפלומטיות לא הגיעו וג'וליה ורדל נישארה עם הר המעטפות ביד.
אחרי כשעה איחור נכנסו לאולם. היה קטע נגינה מצויין, אלמגור דיברה לאולם כמעט ריק, אנחנו כמעט נמנמנו כי אכלנו יותר מדי חטיפים כי לא עמדנו בתחנוניו של שמיל. אחר כך הודיעו שגם את הסרט החליפו בסרט "ליל הסדר". ואנחנו אמרנו לעצמינו: לא נורא. העיקר שאנחנו לא רעבים, לא יחפים ולא רטובים, העיקר שאנחנו בריאים. שלא נדע מצרות גדולות יותר. אהה... בדרך הבייתה תל אביב הייתה פקוקה איומות כמו שרק תל אביב יודעת להיות אחרי מעט גשם. אמרו שבלילה קלינטון מגיע, וששמונה מאות מוזמנים שילמו כל אחד 1000 דולר כרטיס. אמרו שביבי לא הוזמן ושאנשיו יפגינו בכניסה. חשבתי שאולי כדאי גם לי להפגין - כי גם אותי לא הזמינו. אבל אז ראיתי כמה הכל קודר וכמה היום השחיר ואמרתי: לא צריך, משוגע מי שהולך לקלינטון ועוד משלם. באמת משוגע.

מיכאל הרועה, גילה אלמגור ויענקלה מנדל

ג'וליה ורדל ראש הקלאב

גילה ויינר ורינהארט היפה, הכירו בבן שמן


לאה אתגר




 כתבה הבאה  | כתבה הקודמת  | חזרה לארכיון   | חזרה לעמוד הראשי