במלחמה הזאת, הצפון נימצא בתל אביב: קרקס לצפוניים. הנחות לצפוניים בכל מקום. גם מכתבים מנהגים חונים ל"פקח נכבד, אל רשום לי דו"ח." עיר פקוקה, המסעדות והבארים מפוצצים. קייץ משוגע, עצבני, המלחמה הזאת.

במלחמה הזאת, הצפון נימצא בתל אביב: קרקס לצפוניים. הנחות לצפוניים בכל מקום. גם מכתבים מנהגים חונים ל"פקח נכבד, אל רשום לי דו"ח." עיר פקוקה, המסעדות והבארים מפוצצים. קייץ משוגע, עצבני, המלחמה הזאת.
תאריך הכתבה: 12/08/2006

מאת לאה אתגר:

כבר יותר מחודש שאנחנו מהופנטים לטלויזיה ומשתדלים להתרחק ממנה. גם קוראים בצמא הכל אודות המלחמה, ונתקלים, במאמר של מזרחן שהבטיח כי ב 22 לחודש, יום חגו של מוחמד או משהו כזה, נחטוף פצצת אטום אירנית, וזה לבד, בטוח רק הפחדת שווא, עושה לנו צמרמורת. לא די שהצפון שלנו נחרב, יש קורבנות וחללים, עוד מפחידים אותנו.
רק לפני שישה שבועות השתתפתי בסיור עיתונאים בצפון וכתבתי שיש "פרוספריטי" בצפון. ראו למטה בעמוד הבית באתר זה. אז היתה לנו פרוספריטי בארצינו, אז, לפני פרוץ המלחמה הזאת. דיברו על צרפתים וזרים שבאים לקנות נדלן. על מדינה מוצפת בתיירים. על בתי מלון ישנים ששופצו והורחבו. על כלכלה דוהרת. על נהריה אחרת, ופתאום התהפך עולמינו ואנו סופרים קרבנות וחללים.
הסוף, בטוח יהיה טוב. לא רק בגלל שאנחנו טובים וחכמים ומנצחים, אלא משום שאין לנו ברירה. בינתיים בתל אביב מנסים לחיות כרגיל. אי אפשר. אבל משתדלים.
כדי לשכוח ולהיות אופטימיים, הלכנו עם הילדים לקרקס, יש שם כמו בכל מקום, הנחות לצפוניים, והם מגיעים. אבל אפילו הקרקס זה לא מה שהיה פעם. ארבעה קרקסים מכל העולם הגיעו למוזיאון א"י בתל אביב. גם על זה שהגיעו, תודה. בערב הבכורה היו המון ילדים, הרבה צפוניים. מלחמה או לא, דוכנים מסחריים לילדים יש תמיד. מעין מטחנת כסף: של סוכר נפוח, בלינצ'ס שוקולד ועוד דברים מתוקים ואיומים כאלה, שנימכרים לזאטוטים ולהוריהם שלא עומדים בלחץ. ומי יכול לעמוד? הקרקס בפירוש זה לא מה שהיה פעם: אין בעלי חיים. כי חיות בקרקס זה כבר לא "אין", משום צער בעלי חיים.
יש ליצנים, להטוטנים, אקרובטים, בולעי אש, דברים כאלה.
תמיד קשה לנוע בתל אביב, ועכשיו עוד יותר: גם חם ולח, וגם כל הצפון "מבלה" כאן. בדיזנגוף מוכרים אמני הצפון את השמונצעס הרגילים, כך לפחות כתוב על שלטים מאולתרים, ואתה קונה מהם לאות .הזדהות, לדאגה, לחרדה. בנמל תל אביב מוכרים מוצרי מזון מהצפון ובחנויות התל אביביות הרגילות חסרים מוצרים צפוניים כמו "מאמא עוף" במהדורה טרייה.
ברחובות תל אביב חונות מכוניות בלי תווי חנייה ולשימשה מוצמדת בקשה: פקח יקר, שוטר יקר, גלה לב, רחמים, אנחנו מהצפון, אל תירשום דו"ח ומוצמד לשמשה גם רשיון נהיגה עם כתובת צפונית.
כל חנות ובית עסק מציעים הנחות לצפוניים.
גם הקבצן הדיזנגופי נושא שלט של "למען הצפון" ולחיזוק, יש לו תרמיל ענק על הגב.
אמנים שרים ומתרימים לצפון. צפוניים מתחתנים בקבוצות בכיכר הדשא של אוניברסיטת תל אביב. בטלויזיה מציגים כלבים לאימוץ שננטשו בצפון. גור טרי טרי , רק שלוש שעות נימצא בתל אביב. וטוב שיש תל אביב. וטוב שיש בה כיכרות ונקווה שהמלחמה הזאת תסתיים לפני שכיכר רבין תהפוך לעיר אוהלים, ישמרנו השם.
באופן לא רשמי, תל אביב מפוצצת בפליטים. גרים אצל חברים, אצל משפחה, בשפת הים. הצפוניים הם בליינים אומללים. שזופים, צרובי שמש ועצובים. לך היה ראש לבלות בתל אביב כשהבית שלך בוער?!
תל אביב פקוקה בימים ובלילות, יותר מאי פעם. בלילות, מנתניה עד תל אביב הכבישים עמוסים. אם אתה נכנס לרכב בשרון בואכה תל אביב, צפה להמתנה בפקק של שעה מינימום. אסור להתלונן. העיקר שאתה חי..
בימים, בני אדם מכל הארץ, שהם העורף, מסתובבים, בחנויות, על שפת הים. גם תיירים צרפתיים, טיפוסים שונים מן הרגיל, אולי זו תיירות תמיכה. אנשים מסתובבים ברחובות. בבתי הקפה, בפיצריות, בליינים בלי ראש. כדי לשכוח.
ויש אמיצים: כמו חנות "ספייסז" שפירושה תבלינים, מוצרי יקרה למטבח, ברחוב קהילת סלוניקי 11 בהדר יוסף שעשתה ערב מכירות של גבינות ויינות, ומוצרים ייחודיים ושום דבר לא היה שם צפוני, מחירים רגילים, אנשים רגילים, רק אירוע מסחרי, ובכל זאת הגענו, כי התגעגענו לראות אנשים שאנחנו רגילים לראות בעיניים, וגם אז לא הייתה תחושת רגיעה. כי אין מנוס: אנחנו במלחמה קשה ואיומה.
משיחות מלחמה בעורף:
איש אחד שפירסם מודעה להשכרת דירתו שהתפנתה, סיפר שקיבל הרבה פניות מצפונים שברחו מהבית, התעניינו אם אפשר לשכור לזמן מוגבל ואם יש ריהוט מלא או חלקי וכך הלאה, אפילו היה לו טלפון אחד מקנדה, ממשפחה חיפנית שנסעה לשם כשהחלו הרקטות ליפול בעיר, ושוקלת חזרה, כי עד מתי אפשר לשבת רחוק מהבית? עד מתי, כך הוא שאל, אפשר לשבת בבית מלון עם המשפחה בחו"ל? הכל יחסי בחיים.
קייץ מוזר, עיר שהיא העורף, עיר שהמלחמה לא נגעה בה?! מה פתאום? נגעה גם נגעה ישירות או בעקיפין.
הלואי שנצא מהמלחמה הזאת במהרה בקרוב, שלא יהיו עוד קורבנות, שיחזירו לנו את חיינו הרגילים. אח, כמה טוב היה לנו אז ולא ידענו. צריך להאמין. שהכל עוד יחזור, כמו שהיה ואולי יותר טוב. עיזבו יותר טוב, נסתפק בשיהיה כמו שהיה.
לאה אתגר