איך אני גר בשיינקין עם שתי נשים?
תאריך הכתבה:
20/09/2001
אני גבר. לא ממש גבר טיפוסי אבל עדיין גבר. אני רגיש אבל לא בוכה. אני עושה כלים אבל רק כשממש כבר אין נקיים, יש לי חוש אסתטי מפותח (תכונה נשית, ללא ספק ) ואני גר עם שתי נשים. קראתם נכון.
זה נשמע מעורר קנאה אבל בסך הכל מדובר בשתי השותפות שלי. האחת, אקרא לה לאה (במציאות יש לה שם לא פחות "זקן" מזה) והשנייה היא קרן (כי בשמה האמיתי יש מוטיבים מן השמש) וביחד אנחנו חולקים דירה יפה ומטופחת בלב תל-אביב. באיזור נחשב. מאוד. שינקין, בקיצור. ואין לי שום כוונה להתנצל על זה שאני גר ברחוב הכי מפורסם של המדינה התנצלתי מספיק כל חיי על העובדה שנולדתי בבת-ים . בכל אופן, בחזרה לדירתי. אחרי 4 שנים משותפות עם שתי שותפות (לאה קבועה והאחרות מתחלפות) אני יכול להתגאות (ולא בטוח אם אני צריך להתגאות בזה) שיש לי תואר (לא רישמי) ב"גברים, נשים ומה שבינהם".
מחקר ישראלי שהתפרסם השבוע חשף כי חלק במוח האישה עבה יותר מאותו חלק אצל הגבר.
אני לא יודע על איזה חלק מדובר ובכמה הוא יותר גדול מאצל הגבר אבל אם אותו חלק מפותח אחראי לאותן שיחות סלון שמתנהלות אצלנו ערב ערב בדירה בנושא "למה הוא התכוון כשהוא אמר לי..." שנורא מעסיק את לאה ובעיקר את קרן הרי שמסקנה אחת ברורה כבר יש לי ועוד לפני שקראתי את המחקר המלא – יש לעקור אותו ממקומו, ובמהרה!
אפילו שאני כבר קרוב לדוקטורט שלי על נשים ומהותן ועל גברים וקיומם אני עדיין מתקשה להבין את הצורך העז של הנשים לפתח, לנתח, לפרשן, לתחקר, להכנס לקטנות ובקיצור, להציק.
למה כל משפט שנאמר להן בין אם על ידי גבר ובין על ידי אישה מקבל משמעויות נוספות ורבדים עמוקים שכלל לא היו קיימים.
לדוגמא: אחת מנשותיי (בדירה) ביקשה מאחד הדייטים האחרונים שלה עיסוי בגב. תגובתו הייתה : "תקפצי לי!". נשמע מזעזע, מה? אגרסיבי, וולגרי, אנוכי בקיצור , גבר טיפוסי. רק מה? אולי הוא אמר את זה בהומור? אולי זאת הייתה רק ב-ד-י-ח-ה?!?!? . אחרי הכל , בכל הסקרים האפשריים בעיתוני הנשים כתוב שהתכונה הראשונה שחשובה לכן היא חוש ההומור, לאחריה החוכמה ולבסוף אחרי עשרות תכונות אחרות החיצוניות. אז או שהעיתונות משקרת (מה שמאוד הגיוני) או שאתן משקרות (מה שמאוד הגיוני) בכל אופן , לא זאת הסיבה בגללה התכנסנו כאן הערב. השאלה הנשאלת למה הדברים חייבים להיות מורכבים עבור נשים וכל כך פשוטים עבור גברים? למה כשהלכתי הערב עם קרן לקנות בשמים (וזאת עוד הייתה יוזמה שלי) נאלצתי לפסוע בין מדפי המשביר במשך שלושת רבע שעה ולהריח 18 בשמים שונים עד שאיבדתי לחלוטין את היכולת להבחין בין מתוק, חמוץ ומר ופסקתי בעצבנות קלה: "נו, תקחי את מה שאת רגילה אליו!".
"יואב , אל תהיה עצבני , אתה מלחיץ אותי " פסקה קרן. אגב, קוראים לי יובל אבל חשבתי שזה יהיה מאוד גברי להעניק לעצמי שם בדוי.
עצבני? אני??? מלחיץ? מה יש פה להלחיץ? מה יש פה להלחץ? מה כל כך קשה בלקנות בושם?
באים, לוקחים, קונים. נורא פשוט. בלי בעיות, בלי לחצים, בלי עצבים.
ושלא תחשבו שאחרי שנבחר הבושם הרצוי ("איסי מייקי", למעוניינים לדעת) נגמר הסיפור . ממש לא. בקופה הוא רק התחיל. "מה לעשות? בתשלומים או בקרדיט? מזומן או צ'קים?"
חרקתי שיניים , חייכתי (בכוח) ואמרתי בנחמדות (מעושה) : "לא משנה, באמת, תשלמי איך שבא לך". בסוף כשהכרטיס סוף סוף נשלף בקופה היא חשבה (בקול) שאולי עדיף לקנות בושם אחר כי מי שקונה אותו מקבל שפתון מתנה. נשברתי. הלכתי. היא נשארה במשביר.
לדעתי , היא עדיין שם מתלבטת איזה בושם לקנות. בטוח שיש לה מה להגיד לי ותאמינו לי שלי יש לא פחות . אנחנו בטח כבר נפגש אי שם באמצע הלילה. בסלון. לשיחה. שיחת סלון.
|
