איזה יינות שותים ביקבי "עמיעד", "דלתון" ו"הגולן"? איך המסעדות "נחלים", "רוזמרין" ו"חשיפה לצפון"? איפה קונים דבש? ולמה לא לפחד מהשלג?

איזה יינות שותים ביקבי "עמיעד", "דלתון" ו"הגולן"? איך המסעדות "נחלים", "רוזמרין" ו"חשיפה לצפון"? איפה קונים דבש? ולמה לא לפחד מהשלג?
תאריך הכתבה: 09/01/2002

יצאתי לסיור עיתונאים בצפון ששמו "פסטיבל חורף בניחוח גלילי". הגשם ותחזיות השלג לא הפחידו ולא פגמו בהנאה המושלמת, כי אין טוב מסיור עיתונאים שנוסעים באוטובוס מחומם ממקום למקום, והכל פרוש וערוך ומוכן לפניהם. לכן עליכם לקחת בחשבון שהמלצותי הן למקומות השווים ביקור ושבהם השתדלו מאד בשבילינו. אני ממליצה לכל המטיילים צפונה לא להירתע ממזג האויר הקשה ולא לבטל, כי אצלינו זו לא סיביריה וגם כשקר יש הפוגות, השמש קצת זורחת ויש לצפון ארצינו חן חורפי נפלא. נהגו לכן בזהירות, התלבשו חם ואל תישארו בבית. לקבוצות, מומלץ המדריך המצויין שהדריך בסיור שלנו. שמו אמנון לויא והוא סטודנט לדוקטראט בלימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה.
היקב בעמיעד: יקב קטן ותיק וחביב. מתמחה בשיכר וליקרים מתוקים עשויים פירות כמו תות, תפוז ננסי, פטל, קיווי, דודאים ועוד. לאלכוהולים המופקים מהפירות טעם נפלא כמו מיץ מעודן אולם הם עולים לראש במהירות ובטרם שמת לב, אתה כבר ממריא עימם למחוזות שעל גבול השיכרות. הטעימות בעמיעד מלווים בזיתים מצויינים, בלחם טרי וטוב, ובגבינות צאן מתוצרת ברקן שהן חגיגה לחיך. עוד ביקב: יין שרדונה מצויין, יין קברנה סובניון ויין מרלו. שלושת היינות הללו הם הלהיטים הצפוניים התורניים לחורף 2002. ישראל אוהבת במיוחד את השרדונה הלבן שהוא יין הנחשב לאנין עם דגדוג נעים ללשון, מתאים לכל תבשיל, ולכן מחירו יקר יחסית ומתחיל לצרכן ב 45 שקלים ומעלה. יין המרלו הוא ה"פושט" התורן שבין היינות הישראלים. יש המערבבים אותו עם הקברנה האדום שהוא סיפור הצלחה בצפון, ומתאים לאוהבי היין האדום. בכל יקב ישראלי המכבד עצמו יש יינן עם מבטא זר. כך בעמיעד ישנו ג'יי פרידמן עם מבטא אנגלוסקסי.
ביקב דלתון מוכרים יינות דומים של שרדונה לבן וקברנה אדום. רק היינן ששמו דוד דסה הוא עם מבטא צרפתי. המחירים זולים מאד, וגם כאן משמרים את היינות האדומים בחביות עץ אלון מיובאות.
ביקבי רמת הגולן המפורסמים והממוסדים, שולחן הטעימות הוא הכי מהודר עם הכי פחות תיקרובת, אבל עם כוסות אלגנטיות. בעוד שני היקבים הקודמים שוכנים בצריפי עץ מקסימים, ביקבי רמת הגולן יש מבנה קבע. המחירים גבוהים יותר כי ככל שהייקב מבוסס יותר הלקוחות משלמים עבור השם והמוניטין. יין כידוע זה לא רק טעם אלא גם "פרסטיז'ה". אני דווקא מוצאת שיינות דומים מיקבים קטנים וחדשים הם תמיד חגיגה "אינית" חדשה. אף על פי כן ליקבי הגולן אין מתחרים בצפון. שלושת היקבים משתפים פעולה ביניהם, אבל הצלחתם עדיין לפי ותיקותם: הגולן במקום ראשון, עמיעד במקום שני ודלתון במקום שלישי. דלתון, השלישי, הוא יקב מבטיח עם עתיד וורוד.
מסעדת "נחלים" שבגן הצפון, על כביד קרית שמונה – חורשת טל, טלפון 04 6904875 היא מסעדה אנינה השוכנת במרכז קניות ועל מיים מפכים. זה אינו סתירה בנוף הצפוני המוזר. שם בונים מרכז קניות על גדת הנחל. מחירה של ארוחה ללא יין וללא קינוח נע מ 96 שקלים ועד 123 שקלים. מי שמחליט לטוס לשם, נוחת במינחת של קרית שמונה ובעלי המסעדה יעל וסרג'יו הלמן באים לקחת מהמינחת למסעדה. סרג'יו הוא דרום אמריקני ומעניק למנות ניחוח איטלקי –צרפתי. יש מנות כמו "סקלופיני יען עם פטריות ופלפל, צלעות טלה עם קוסקוס פירות יבשים, כבד אווז עם תפוח עץ, חסילונים בקשיו" ועוד ועוד. המפות צחורות, הכלים נאים, בקיצור חגיגה גסטרונומית על גדות החצבני. מסעדה מומלצת.
מסעדת "רוזמרין" בבית הלל שבגליל העליון 6942717 04 היא מקום כפרי, עם תבשילים ארץ ישראלים בניחוח אנינות. למשל בשר עוף טחון ומטוגן בבצל על מצע פוקצ'יו- נחמד. סלטים טובים, פטריות טובות וכך הלאה. יש אח מבוערת שמשרה תחושת חורף בכפר. בעל הבית איש לא רישמי ולא הדור אך נעים. רעייתו מסייעת לו, וגם הטבח יוצא מהמטבח ומתעניין. הטבח מתנצל אם משהו לא הצליח לו באותו יום. מקום נחמד לא מעונב, מעל לרמה הממוצעת. מסעדה בלתי מוגדרת, מעין בן כילאיים של כפריות ואנינות. נחמד.
"מסעדת "חשיפה לצפון" - יש בחצרה גם צימרים. זו היקרה והותיקה במסעדות אזור כרם בן זימרה. המשפחה המנהלת אותה גובה 150 שקלים ויותר לסעודה. 700 שקלים לצימר לזוג עם ארוחת בוקר. בעלת הבית לחוצה בשל ריבוי העבודות וההזמנות, אבל לדבריה אנשים באים אליה כדי לתפוס שלווה. היא עזבה את תל אביב כדי לחפש שלווה בצפון, אבל על פי הלחיצות שלה, ניראה לי שאם תשוב לתל אביב תתפוס קצת שלווה. המקום מצליח ולעיתים ההצלחה מחירה גבוה. יש בחצר עם הצימרים בריכה קטנה. לא הייתי משתגעת לשחות בה, גם לא הייתי משתגעת לשלם את המחירים שדורשים. אבל זה עניין לכיסם ולטעמם של המבקרים. העוגות שאכלתי שם היו משובחות ומצויינות.
דבש קונים במיכוורת הגליל של קיבוץ שמיר. יש מרכז מבקרים עם הרצאה ודבורים חיות מאחורי זכוכית. הדבש הטהור עולה 17 שקלים לחצי קילו, פולן מאבקת פרחים עולה 37 שקלים. לשירותים צריך ללכת למסע קצר מאחורי הבניין.
צילום השלג בכתבה זו נעשה בסאסא שליד הר מירון וצפת במקום ששמו "נופש בעננים" ובו 24 חדרי אירוח על רמה. סביר להניח שעד שתגיעו לשם, השלג ייעלם.
בעניין חדרי האירוח: רוב חדרי האירוח שבדקתי, מכילים מיטות פחות נוחות מאלה שיש לנו בבית, שירותים נוחים פחות מאלה שיש לנו בבית, ריצופי קרמיקה נחמדים פחות מאלה שיש לנו בבית וכך הלאה. אבל משום שהם במקום אחר ולא אצלינו בבית, אנחנו נוסעים להתארח. ההערה הזאת אינה נוגעת לסאסא המושלגת, לא ביקרתי שם ולכן איני יודעת אם גם חדריהם דומים לרוב חדרי האירוח הצפוניים. הצעתי היא לכן לטלפן ולשאול לפרטי פרטים לפני שיוצאים מהבית או לוותר ולשמוח אם משיגים צימר פנוי במחיר הוגן, ממילא זה בדרך כלל ללילה אחד או שניים וזה לא העיקר.

להגדלת הצילומים יש להקליק עליהם.

שלג בסאסא

טועמים יין וגבינות ביקב עמיעד

מבט על החולה ביום סגריר

כושי המנכ"ל, יעל וסרג'יו ממסעדת "נחלים" ואמנון לויא המדריך המצויין מציץ

יעל האחראית לתיירות מעמיעד

טועמים ביקבי רמת הגולן. חגי ממשרד התיירות עומד מימין ומרצה.