לאה אתגר על הרכבת, אוטובוס "סיטי טור" אדום, עין כרם, יד ושם. מורשת בגין. מסעדת שבעת המינים. יפנית במצודת דוד. מלון "ג'רוזלם" במזרח העיר. ירושלים חוגגת והנדל"ן עולה.

לאה אתגר על הרכבת, אוטובוס "סיטי טור" אדום, עין כרם, יד ושם. מורשת בגין. מסעדת שבעת המינים. יפנית במצודת דוד. מלון "ג'רוזלם" במזרח העיר. ירושלים חוגגת והנדל"ן עולה.
תאריך הכתבה: 01/08/2005

מאת לאה אתגר:

יש חיים חדשים בירושלים. שרק לא יהיה לנו פיגוע. אבל בינתיים העיר זוקפת קומתה. עוד מעט תיסע ברחובות העיר רכבת קלה. משער יפו ולאורך כל רחוב יפו. המסלול כבר נקבע. רואים את חפירת התוואי. משהו זז כאן. אחרי שנים של אינתיפדה משתקת. יש ריח שלום באויר. בנייינים ישנים לאורך התוואי מנקים חזותם. המחירים של הנדל"ן בירושלים עולים. בבניין סנסור מציעים בשלט גדול חלק מהקומה העליונה למכירה. לא במחירי מציאה. יש תנועה בעיר הפגועה כל כך. פתאום קולטים אצלינו שבין כל ערי העולם המתויירות, אין עיר שיש לה מה להציע ולמשוך כמו שיש לירושלים. רק ההסטוריה והנוף שלה כבר לוקחים את כל הקופה. מידי ערב לובשת ירושלים חג. במשולש בן יהודה כמויות עצומות של בני אדם נשפכים למדרחוב. עדיין השמירה והאבטחה חזקים. אבל יש אוירת פסטיבל. יש קרקס ברחוב. לוליינים באויר, וזיקוקין בשמיים. ירושלים מלאה עד אפס מקום בתיירים. במלון הבוטיק "ג'רוזלם" שליד שער שכם שבמזרח העיר, אין אף חדר פנוי. גם לא אחד כדי להראות לעיתונאים המסיירים. פרוספריטי.

אוטובוס אדום:
ברחובות נוסע אוטובוס אדום חדש לתיירים. זה עתה נחנך. עם ראש העיר אורי לופליאנסקי ועם צחי הנגבי, השר לענייני ירושלים. האוטובוס, שתי קומות בלי גג. היושבים יכולים לבחור להאזין להסבר מוקלט - באחת מחמש שפות.
האוטובוס בבעלות אגד וחברה בשם: "ג'רוזלם סיטי טור". הוא עובר על פני כל האתרים התיירותיים וההסטוריים החשובים בעיר.אפשר לרדת, לסייר, לשוב ולעלות באותו יום שוב על האטובוס ולהמשיך. כל סבב אורך שעה וארבעים דקות. 45 שקלים למבוגר ו 36 שקלים לילד. נחמד.

אוטובוס תיירותי אדום חדש בירושלים.

יד ושם:
במוזיאון יד ושם אין מקום להכניס סיכה. מגיעים עשרות קבוצות, בני נוער, תיירים, קשישים מכל העולם. זוגות מחובקים מטיילים במיבנים החדשים שעל הר הזכרון. צריך להזמין מקומות ביקור לקבוצות מראש. כדאי גם להזמין למשפחה.יש בקומפלקס ארכיטקטורה בינלאומית. הרבה מתכת, בטון, עץ, מיזוג אויר מצויין. מעליות. מודרניזציה. בהחלט מעניין.
גם הקפטריה החדשה נחמדה. בית הכנסת הוא פנינת חמד. גם בהשוואה למוזיאון השואה בוושינגטון שהוא הכי הכי, אין למוזיאון שלנו, במה להתבייש. להיפך, הוא מהמוזיאונים המתקדמים בעולם.
מומלץ לבקר ב"יד ושם". המוזיאון החדש לשואה, במיוחד המיבנה המשולש הקבור בהר, הוא חוויה הסטורית ריגשית, תרבותית וגם אמנותית.

מראה פסי הרכבת האורגינלים בשיחזור מחנות המוות.

גל ההתחדשות עובר גם על שכונת עין כרם הותיקה.
יש שם סיורים מוסיקלים: הצגות הסטוריות וסיורים עם כיבוד קל בין בתים שכמה מיושביהם מתפרנסים מאירוח. הסיורים מלווים בשירה נפלאה במנזר של "האחיות מציון ממסדר נוטר דם" המבוצעת בידי זוג ששמם טלי ואיתן, (טלפון 0525238320 ) הביקור במינזר הוא כניסה לעולם קסום. כאן אחת מאחרוני פינות העדן של עולמינו.
למיוחסים, יש אפשרות לשכור צימר במינזר. הביקוש עצום, התור גדול, והנזירות מבקשות שלא נפרסם אפילו טלפון של המקום. עוד לא היה דבר כזה בירושלים.
הבתים הפרטיים של רוב תושבי עין כרם ניראים מטופחים, מרהיבים, גדולים ומרשימים. מחיריהם, כך מסבירים לי מתחילים סביב המליון דולר ויותר.

מראה בית בעין כרם. סיור מוסיקלי.

מורשת בגין:
בירושלים הקימו מיבנה המוקדש למורשתו של מנחם בגין. בניין יפה, תצוגה נאה. דרך המראות והקולות לומדים את ההסטוריה של מנחם בגין ושל ישראל. יש במוזיאון, מיסמכים, צילומים, גם תצוגות הסטוריות שלמות: יש אפילו את הסלון של משפחת בגין, בסגנון אופנת הסלונים הישראלים של שנות החמישים. כך ניראתה פנים הדירה של עליזה ומנחם בגין. כך ניראו הרהיטים, הספרים, הפריטים שבדירה, הכל מקורי והגיע מרחוב רוזנבאום 1 בו התגוררה משפחת בגין בתל אביב. דירה צנועה מאד. מרתק.

מראה הסלון של עליזה ומנחם בגין בתל אביב כפי שהועבר בשלמותו למוזאון מורשת בגין.

שבעת המינים:
בגן הבוטני האוניברסיטאי, צופה לאגם ברווזים נחמד שוכנת מסעדת שבעת המינים של אריאל אולמן. המסעדה יחודית בהרכבי מזון הבריאות שלה: יש שפע ירקות קלויים וטריים. ביניהם המון שומים קלויים לבריאותך. יש דגי סלמון. או ברבוניות או פשטידות צמחוניות ועוד. התיקרובת היא מעין תירכובת משמחת לב של מזון בריאות עם מזון אנין טעם. ההגשה יפה ואדיבה.

יפנית במצודת דוד:
חתמנו את היום בסעודת ערב יפנית במסעדת יקימונו" שבמלון מצודת דוד. זוהי יפנית כשרה, מהטובות בישראל, והמלון עצמו - למי שלא מכיר, הוא מהיפים והמשובחים במלונות ירושלים. בסוויטות המלכותיות שלו התאכסנו מנהיגי וגדולי עולם והמחירים בהן ללילה מגיעים לכמה אלפי דולרים. ככה זה שמבקשים פינוקים ולא מסתפקים בחדרים רגילים במלון שצופים לבריכה או לחומות העיר העתיקה וגם הם מרהיבים.

רכבת ישראל.
השבוע נסעתי פעמיים ברכבת ישראל. פעם אחת נסעתי לירושלים מתל אביב במשך שעה ועשרים וחמש דקות, ופעם שנייה נסעתי מאשקלון לתל אביב בקצת יותר משעה. מי שלא נוהג, שלא יספור דקות. לא בקווים האלה.
כל הדברים הטובים אודות הרכבת:
כמה מהתחנות מרהיבות ביופיין ובעיצובן, הרכבת נוחה, צבעונית, רכבת הקומותיים מענגת במיוחד. הנוף מרהיב. בדרך לאשקלון רואים את אזור ניצן, עיר הקראווילות החדשה. בדרך לירושלים רואים את נחל שורק ונוף חקלאי הררי מרשים. כל מושבי הרכבות עליהן עליתי היו מרופדים, רחבים ונעימים, אל על צריכה ללמוד אצלם. הרכבת ממוזגת להפליא, הלוחות האלקטרונים בקרונות החדישים המודיעים על תחנות וזמנים עובדים עשר. הקיוסק הנייד שעובר בין הקרונות מגיע ועדיין יש בו סחורה. מחצית מבתי השימוש פתוחים ועובדים. הכרוז נישמע היטב. יש שקיות פלסטיק לאשפה. הכל נקי ומצוחצח, והכי חשוב: היא נוסעת. גם למחוזות חדשים.
הרכבת היא מפעל חלוצי ענק בישראל. שנים רבות דיברנו וחלמנו עליה ועתה היא קורמת עור וגידים. היא נוסעת לאט, היא בעלת תחנות ספורות, היא בחיתוליה, היא לומדת ומשתפרת, יש ליקויים, אבל היא קיימת וצומחת. בימי חופש לוהטים אלה, הנסיעה ברכבת, לאנשים לא עצבניים, עם הילדים או בלעדיהם, היא כייף.