לאה אתגר על: מה הוא העסק הכי טוב בגולן, מה הנדל"נים למכירה הכי עצובים והכי שמחים בנהריה? איזה המקום העכשווי הכי יפה בגולן? איפה כדאי לקחת דונם בחינם? שכרון ארוחת הבוקר על הרצפה ביחיעם. מי הייתה הילדה הכי יפה בשבי ציון? פרוספריטי בצפון.
תאריך הכתבה:
16/06/2006
מאת לאה אתגר:
השתתפתי בסיור עיתונאים בן יומיים (שארגנה תמי עטיה מהחברה לפיתוח הגליל המערבי) לגולן ולגליל המערבי והנה מה שלמדתי:
בתקופה האחרונה יש פרוספריטי בגולן. בין המתיישבים נפוצו "שמועות" שאת הגולן לא יחזירו, ישלמו עבורו בקטע אחר, ישלמו בכסף, יעשו את זה משתלם מאד לכלכלה הסורית, אבל אדמה, לא ישיבו.
עם המחשבה הזאת חיים היום בגולן, יש ניצני עשייה חדשה, יש פיתוח, ועדיין מבטיחים לך דונם אדמה חינם, רק תגיע לחיות ולבנות את ביתך במקום הכי יפה בגן עדן עלי אדמות.
ממה תתפרנס? תצטרך לפתוח או להביא איתך עסק כלכלי. רוב המישרות הקהילתיות, הציבוריות או הממשלתיות בגולן מאויישות לעייפה. החקלאות מצליחה אך קשה לחיות ממנה. אף על פי כן יש שם סיפורי הצלחה כלכליים מקומיים:
חיים אוחיון הוא הטייקון החדש של הגולן. הוא קבלן שעשה הון מהרחבות הבנייה של הקיבוצים בצפון. הוא רכש את את קבוצת הכדורסל גליל עליון. לאחרונה בנה בדרום הגולן כשני קילומטר מזרחית לקצרין, מרכז קניות נחמד עם אולם קולנוע וסרטים שמוקרנים בשלושה מימדים ומורידים עליך גשם, כמו בבתי הקולנוע המשופרים באילת. על הגג של מרכז הקניות הוא מתכנן לפתוח בקרוב בית מיבשל בירה ענקי. סוסים, יין וסטייקים, גידול בקר ובירה הולכים טוב, גם בדמיון.
בסמוך באותו אזור תעשייה חדש, הגשימה משפחת טלמון שהגיעה כבר מבוססת מרמת אביב את חלום חייה. במיבנה יפהפה, לופט ענק, הם פתחו את "בית הבד של הגולן" , מפעל חדשני לייצור שמן ומוצרים נילווים מעץ הזית. הם מוכרים רק ישירות לצרכן ובהזמנות טלפוניות עד בית הלקוח. לזוג טלמון שלמדו בבגיל חמישים פלוס, עולם חדש של שמן, יש ילדים שכבר יצאו מהבית. הם הגיעו לגולן במחשבה לעשות משהו קצת אחרת בחייהם. אם לשפוט על פי מה שראיתי, הם אנשים מרתקים שמצליחים בגדול.
בחיספין ראיתי אכסנית נוער חדשה שבנוייה על מאגר מיים מלאכותי.
בכפר האמנים אניעם אכלתי במסעדת גורמה ששמה "סוזנה" בבעלותו של השף רפי בר אל. מסעדה במחירים שפויים ועם טיפול נכון בקליית ירקות ברמת אנינות בינלאומית.
במיצפה אופיר פגשתי בפעם המי יודע כמה את אותו אב שכול שהקים מיצפה לזכר בנו וטיפחו במו ידיו כל השנים, אבל הפעם לשם שינוי המועצה האזורית משתתפת בתקציב פיתוח המיצפה.
בכפר הנופש ההסטורי רמות גיליתי צימרים חדשים מפנקים, בריכה חדשה ונהדרת ושפע של שיפורים ושיפוצים מאחר והמקום הושכר לשנים רבות לאנשי עסקים אמידים ממרכז הארץ.
בין לבין השתתפתי בסיורי ג'יפים שירדו הרים ועלו בקעות מבית הכנסת של כנף, דרך ארץ המיים של הבטיחה היורדת לעבר הכינרת, ודרך ערוצי הזאקי למיניהם שעד היום זורמים פרוע ויוצרים גן עדן ירוק שנוגע בכינרת הכחולה.
המקום שהכי אהבתי בגולן היה המראה לעבר קשתות רחבעם (על שם השר שנירצח) ששמם הוא "אום אל קנאטיר", ושם חופרים לאחרונה בסיועו של תלמידי ישיבה ומומחה ששמו "ישו מבנימינה" בית כנסת יהודי עתיק ששמו ושם הישוב שלידו אינם ידועים. המדובר בבית כנסת ובכפר יהודי עשיר שהתפרנס והתעשר במאות החמישית והשישית מצביעת בדי פשתן ללבנים. במעיינות ההסטוריים הנובעים בכפר ושופצו בתקופה הביזנטית, יש חומר סיד מלבין טבעי.
האתר יפהפה. הכי מרשים שם הוא הנוף: אם אתה ניצב למעלה (מגיע מישוב ששמו "נטור", גם שם מציעים דונם חינם.) אתה רואה נוף פתוח ירוק מרהיב, עם בקע בקרקע ההררית, הנוף הכי יפה שיש לעולמינו להציע בגולן, טבע פתוח לכל מלוא העיין.
מן הגולן ירדנו לנהריה. שם נימכר ושופץ והתהדר מלון קרלטון, המלון ההסטורי שהיה בבעלות משפחת גרוס, ליזמי נדלן פרטיים. משפחת גרוס ריכזה סביבה במשך כמה עשורים את כל המי ומי של הסוסיאטי הישראלית, ובסלון סוויטת הגג של אוגוסטה גרוס אכלו המתארחים מפורצלנים אירופאים, והתחככו באוירה אחרת.
כיום, הפכה סוויטת הפורצלנים לספא ולמכון כושר. המלון עבר שיפוץ ושיפור יסודים, ומשפחת גרוס המיתולוגית שעזבה את נהריה חיה בשקט בתל אביב.
עוד מלון חדש "פארק פלאזה" ניבנה לאחרונה על הים בנהריה ומשמש כמלון עסקים.
בין נהריה לשבי ציון ערכנו רכיבת היכרות עם חברה עשירת ציוד ליווי שמשכירה אופניים משובחים וקסדות עם הדרכה ושמה "אופן בטבע".
רכבנו באופן סימלי על סוסים בחוות סוסים חביבה באזור גורן.
מצאנו ש"בית חוה" בשבי ציון הפך למלון חופית ועבר מיקצה שיפורים, והתעצבנו אל ליבינו לראות את מלון דולפין המיתולוגי, עומד על החול הרך כחורבה ענקית מתריסה לשמיים. אם איני טועה כאן גילו את דליה לביא, יפהפית חולות לוהטים שעזבה מכאן להוליווד וכל הארץ רעשה.
"דולפין" בבעלות קופת חולים, מחפש קונים. יש לשפצו במקומו הקיים כדי לשמור על מיקומו כמיבנה על החול. כיום אסור לבנות קרוב כל כך למי הים התיכון. בשבי ציון, יש עדיין וילות שחצרן האחורי נוגע בגלים. כך גם מלון דולפין שמחכה למי שיגאלו משממונו וסביר להניח שגם ירוויח.
בלילה ישנו בטבע ביחיעם. בחדרים הכי טובים שהיו להם לאורחים. בלב היער למרגלות המבצר. היתה שם חתונה עד חצות. אחר כך דממת אלוקים. היה ריח אחר באויר. טעם של חיים אחרים. אני אהבתי. בבוקר טיילתי בין השבילים שכוסו עלים שאיש לא טורח לאספם. ראיתי חורבות עץ משנות החמישים, כסאות פלסטיק מוזרים בפתחיהם של צריפונים, ןבונקרים על בונקרים בכל מפלס. זכר להפגזות הקשות שהיו בעבר. לא פגשתי אדם או מכונית. בשביל התחושה הזאת של לבד אמיתי, בבוקר שטבעו משכר, אני מוכנה לחזור למקום ההוא.
בבוקר העיתונאים קמו טרוטי עיניים, היו מליון תלונות על אי נוחות המזרון, היעדר שמיכה, מזגן עם קור תותח, יתושים בגודל טרקטורים, אורות בכל הבניינים שדלקו כל הלילה עד למוחרת בשעה עשר, , מקלחת מינימום, מישהי אפילו סיפרה שצלצלה בלילה לאחראית בעניין השמיכה. העיתונאי הכי חמוד וצעיר של עיתון גדול שאל איך אפשר לישון ב"צימר" כזה?
עניתי שבתור "הסטוריה מהלכת" בענף, כבר ישנתי בכל המזרונים הגמדים בצימרים של ארצינו, ואין מקום שהוא טוב יותר מהבית, וגם בצימרים של 1200 שקלים ללילה מקבלים בודקע משופרת מעץ, שנראית כמו קולנוע אבל גם היא לא הנוחות של הבית של אנשים שאוהבים את עצמם, ובדרך כלל עיתונאי תיירות הם אנשים שאוהבים את עצמם.
סוף הסיפור העלו אותנו לראש מבצר יחיעם, הושיבו אותנו על מחצלות וחילקו סלים עם ארוחת בוקר ארוזה לשניים ממטבחה של ריימונדה ממושב חוסן. היו חביתות גבינות וסלט, הכל ארוז יופי ולחם ריחני. אפילו מיץ תפוזים. אני חיבבתי את ארוחת הבוקר על הרצפה. הנוף היה מדהים, האויר צונן. בכל גבעה יותר נעים בימים אלה מבתל אביב. בארוחת הבוקר הציגו מספר סיפורים, אמנון גופר, שמעניק לך "מפגשים מהסוג הגלילי". הוא דיבר בשבח הביקור בישובים כליל וינוח. האחרון כפר דרוזי. סיפרו שלצעירים יש "בילויי" סנפלינג במבצר, זחילות ועוד סכנות חיים אתגריות, כל זאת בחסות חברה ששמה "רימוני הגליל".
היה גם ביקור בעכו. גם שם חידושי נדל"ן. רשם בית המשפט לשעבר ואחיו רכשו את מיבנה בית המשפט הישן שבחומת עכו העתיקה והפכו אותו למלון מרהיב עם גג תצפית מהמם, 16 חדרים. זו עבודת בנייה בוטיקית, ששומרת על רוח המקום ההסטורי ומציעה נוחות מודרנית. המדובר בהשקעה של משפחה ערבית מקומית, ואם לשפוט על פי המתרחש, עכו לובשת עניין והתחדשות, במיוחד בקרב ערביי ישראל שטוב להן כלכלית.
על שפת הים פתחו את דוניאנא, מסעדה חדשה של "שמיים חומה וים" עם תפריט של דגים ופירות ים הכי הכי. המסעדה שופצה על החומה, מרפסת עץ ומעקה זכוכית שקופה, משקיפה, נוגעת ולא נוגעת בקצץ הגלים, צופה אל חיפה, מכניסה את עכו לליגת הערים בעלת יופי בינלאומי. גם כאן ההשקעה היא של מקומיים. חיים ברום והחברה הכלכלית לפיתוח עכו עומדים מאחורי ההתחדשויות האחרונות.
העבודה הכבירה שנעשתה בשנים האחרונות בחשיפת אולמות האבירים ועוד הם דוגמא ישראלית להפיכת עולם עבר לאתר ביקורים חי. בשורה הראשונה בולטים יזמי עכו הערביים. יש סיפור ישראלי: המקומיים מספרים שאורי המסעדן מרשת שורי בורי זכה במכרז בשני ארמונות מדהימים ועתיקים בעכו, הוא התחבר למומחי שיחזורים מאיטליה במטרה לפתוח לקהל את שכיות העבר האורגינליות.
במסעדת דוניאנא הגישו לנו כנפה נמוחה בפה שהגבינה חמה ונוזלת, והיא הכנפה המשופרת מהטובה ביותר שאכלתי בארצינו, ועיזבו אותי ממתקי הדרכים. הקפה היה ככה ככה, אבל הנוף שמהפנט, תפס אותי, ולא היה לי יותר כוח להילחם ברצון להמשיך ולשבת, ולהאמין שעברתי את כל המקומות הללו ביומיים, ואם שכחתי מישהו כמו אורגד רונן, נכדו של הרופא הראשון בנהריה שהפך למלונאי בעיר, או את ישראל אשד מנכ"ל התיירות בגולן, וידען אמיתי, שנימצא בשנת אבל על פטירתה בטרם עת של רעייתו, דוקטרוית לביולוגיה והחוקרת מספר אחד של נשרי ארץ ישראל בגמלא , עם כולם הסליחה. כי במסעותי ביומיים לחוצים ומאורגנים פגשתי אנשים נהדרים, שונים ואחרים, ורק בשבילם, אם לא בשביל ארצינו הלוהטת, שווה לצאת מן הבית.
|
|
