אורנה שסטוביץ מממנת את תערוכת ונוס ומזמינה את החברות לארוחת בוקר גרנדיוזית.
תאריך הכתבה:
08/03/2001
אורנה שסטוביץ פתחה את תערוכת ונוס 2001 במוזיאון רמת גן לרגל השקת מוצר חדש מבית ג'ילט לנשים. בין האורחות הרבות שהגיעו לארוחת בוקר חגיגית שהוכנה על ידי חברת "פוד ארט" היו: ח"כ דליה רבין פילוסוף, גב' מיכל מודעי, נשיאת ויצ"ו העולמית, ד"ר הלן גור, התזונאית ד"ר ניבה שפירא, קארן דונסקי, השחקניות גילת אנקורי, חני נחמיאס ואביבה מרכס, מעצבות האופנה קרן אוברזון, רזיאלה גרשון, והגרה, אביבה פיבקו, התכשיטנית איה עזריאלנט, חוה לוי, דנה וכסלר-ספקטור, אריאלה גניגר, עירית
 חני נחמיאס, אורנה שסטוביץ וגילת אנקורי
|
שטראוס-קופלר, יעל זאבי, חגית שחל, איה אדמון, יהודית יובל-ראקנטי, עו"ד איילת נחמיאס, ענת דולב, מירה אידלס, חגית שחל, לימור גורלי, לימור בלדב, תמי דרייפוס, יהודית נוסבאום, הבמאית נירית ירון וגיתית פרידברג, עדיה סוארי, רותי גורנשטיין ועוד. כל החבורה המרשימה הזאת הגיעה לתערוכה ששמה הוא: "ונוס 2001 - גלי את האלילה שבך." בתערוכה מציגים 20 אמנים ישראלים ותיקים וצעירים, 24 יצירות מקוריות המציגות את דמותה של האשה הישראלית. בין האמנים: דיויד ריב, ניר הוד, מרילו לוין, אורלי מייברג, רעות פרסטר, איילת השחר, רותי אגסי ועוד. <BR>
 אורנה שסטוביץ וג'יל אינדיק
|
אריה ברקוביץ, אוצר תערוכת "ונוס 2001" מסכם בדברים הבאים את דמותה של "ונוס" באומנות העולמית ובאומנות הישראלית: <QUOTE>"את ניצחיותה של ונוס בתרבות האנושית אפשר לייחס לונוס מווילנדרוף, שלפי מחקרים ארכיאולוגיים נוצרה כ - 25,000 שנה לפני הספירה. תגלית ארכיאולוגית זו מהווה את ראשית הדיון האמנותי בגוף האשה והיישומים העיצוביים שלה כפי שהוצגו לאורך ההיסטוריה האנושית. אפשר לראות בונוס את המוטיב העיצובי המוביל במכשיר הגילוח המיועד לטיפוח היופי בשנת 2001 כסגירת מעגל היסטורי! העידן המודרני של סוף המאה ה - 19 ותחילת המאה ה - 20 היווה גוף האשה, יחד עם צורות אורגניות מהטבע, מקור השראה מרכזי ליצירת סגנון הארט נובו. באותה תקופה נולד גם החיבור בין אומנות לעיצוב, כפי שזה בא לידי ביטוי אצל אמנים חשובים ובהם טולוז לוטרק שידע לשלב את השפה הצורנית האמנותית בעיצוב כרזות פרסומת למופעים. החל מאותה עת התחזקה ההכרה בדבר שילוב האמנויות הויזואליות. תפיסה זו התפתחה מאוד בשנות ה - 60 באמנות הפופ ששאבה את ההשראה מהעיצוב ותרבות הצריכה ההמונית, והעיצוב הושפע מהתעוזה האמנותית והלגיטימציה להקצנה - בתקופה זו הפכה ונוס לסמל מין ומותג לקידום מכירות והשימוש בגוף האשה בעיצוב ואמנות היה אגרסיבי, מתגרה ומוחצן. הונוס העכשווית מוצגת באמנות ובעיצוב כמושג בעל משקל תרבותי של אלפי שנים. שבירת מיתוסים ושימוש בגוף כחומר גלם ויזואלי, הפכו לדיון מרכזי בשיח האמנותי העכשווי שמקרין ישירות גם על העיצוב המודרני. הבחירה בדמות פיסולית של אשה כידית אחיזה של מכשיר הגילוח החדש של ג'ילט - "ונוס" מעידים על הקשר בין מוצר שימושי יומיומי למסר תרבותי."</QUOTE> <BR> <U><B>על ונוס באמנות הישראלית</B></U> אמנות ישראלית עברה תהליך, ביחס לדמות האשה, דומה לזה שעברה האמנות בעולם המערבי כולו. אם בתחילה הציור והפיסול התייחסו אל האשה כמודל דרכו הביע האמן את ריגשותיו, האמנות המודרנית מתייחסת אל גוף האשה כחומר גלם שיש לו אמירה בעלת משמעות קונספטואלית. <UL> <LI> ניר הוד, אמן ישראלי צעיר, מתייחס בעבודותיו למיתוס החיילת/שוטרת, כשהוא מצלם את עצמו מחופש לשוטרת ומערער בכך את המסורת והטאבו בחברה הישראלית שנבנתה על מיתוס החיילת/שוטרת. <LI> האמן דיויד ריב מעתיק נשים שהפכו לסמלי תרבות ותקשורת מתוך העיתונות ומצייר אותן בקו ילדותי על מנת ליצור יחס אנושי יותר ל"בלתי מושג" בכיכול. <LI> האמנית מרי לו לוין מציירת על גבי קרש חיתוך, מוצר המיוחס לעיסוק נשי במטבח, ציור ריאליסטי של ידיים אוחזות בבטן חשופה המבליטה את הטבור - המסמל את מרכז הדיון בתפקידה של האשה בחברה האנושית (היצירה מתוך אוסף משפחת ברנדס). <LI> אורלי מייברג מציירת צללית של אשה המשתקפת במים. הצללית מעידה על השקיפות שלה ועל היותה כל כך שברירית. <LI> האמנית רעות פרסטר מציגה ציור של שמלה וכאשר מתרחקים מעט מן התמונה רואים כי בתוך השמלה ישנה צללית של דמות עירומה של האשה - כי גם כשאנו לבושות - בעיני החברה בכלל והגברים בפרט, האשה היא ערום. <LI> האמנית רעות פרסטר מציגה צילום של בחורה ("ללא כותרת") הלבושה בחזיית חוטי זהב שהיא, לפי האמנית, נקודת המבט של הגבר ובאותו מבט היא נלחמת על ידי כיסוי בית החזה. <LI> האמנית חנה סער ("ערום") מצלמת דמויות נשיות ערומות כציורים קלאסיים. עושה שימוש במדיה מודרנית, בצילום, ורוצה לחזור היום אל הנשיות הקלאסית כפי שאנו מכירים אותה מהציורים הקלאסים. <LI> האמן יצחק לבנה ("נעמה מתפשטת" - דיפ תיכון שני ציורים צמודים) מצייר כצילום דמות בתהליך התפשטות - ומבטא את החופש הנשי של כל אשה לחשוף את גופה בחוץ ללא עכבות (היצירה מתוך אוסף משפחת ברנדס). </UL>
|
|