שוש מיימון על שתי הצגות: "בשם האהבה" ו"חשמלית ושמה תשוקה". צילומי סלבס מהצגת הבכורה.
תאריך הכתבה:
23/08/2003
עוזי פלד, בהקלקת הגדלה: ענת וקסמן.
|
| 
רמי אורן. בהקלקת הגדלה: אלון דהאן.
|
| 
נועם סמל. בהקלקת הגדלה: ליאור אשכנזי ושירה פרבר.
|
|
בשם האהבה
בתיאטרון 'הקאמרי'. מאת: אלן אייקבורן
כתבה וצילמה: שוש מיימון
'בשם האהבה' בתיאטרון 'הקאמרי' הוא בחירה מדויקת לקיץ הישראלי החם והמיוזע. בימים כאלה, כשלא בא לך להעמיס על מוחך נושאים הרי גורל, זה המקום לקומדיית יחסים קלילה שלא דורשת ממך מאומה חוץ מלהתמסר משועשע למה שמתרחש על הבמה. ואכן אתה באמת משועשע ונהנה וצוחק ומתענג. ומי צריך יותר?
אלן אייקבורן, האנגלי, הוציא מתחת ידו קומדיה מהוקצעת כתובה היטב על המשולש הנצחי: גבר ושתי נשים. אולם הערך המוסף כאן הוא שהמחזה לא נותר בגדר קומדיית יחסים קלילה ושטחית. אצל אייקבורן יש תובנה נוספת, מוסר השכל, עצב, דמעה קטנה שמסתתרת מאחורי הצחוק הסוחף. מצד אחד אתה צוחק ומצד שני מרגיש צביטה בלב.
אייקבורן ידע ליצור תמהיל נכון ומזוקק בין כל המרכיבים, ואכן לכל אורך המחזה נשמר המתח והאיזון העדין שבין דרמה, קומדיה ופארסה.
את ההצגה ביים לסלי לאוטון האנגלי שאחראי כבר לכמה להיטים אצלנו ('טובים השניים', 'פרפר ברשת' ו'פיאף'). גם כאן בחירה נכונה של השחקנים עשתה את רוב העבודה. ארבעה שחקנים בסך הכל, וכולם נהדרים. אלון דהאן בתפקיד הדייר השמן והדחוי שמעריץ את ברברה בעלת הבית האלגנטית (ענת וקסמן). דורית לב ארי, הג'ינג'ית התוססת, בתפקיד 'הקורבן הקלאסי', שתמיד איכשהו בסוף תמיד נוטשים אותה. ליאור אשכנזי יפה התואר, המתוק והנחשק בתור החבר הסקוטי הצמחוני של לב ארי שמתאהב בברברה הקשוחה. וכמובן ענת וקסמן הנשית והבשלה שמלאה את הבמה בנוכחות שלה.
בקיצור- צוחקים ונהנים. והעידו על כך מחיאות הכפיים הממושכות להם זכו השחקנים בסוף ההצגה.
חשמלית ושמה תשוקה
מאת: טנסי ויליאמס, בתיאטרון בית לסין
מאת: שוש מיימון
'חשמלית' רצה כבר כמה חודשים טובים, אבל משום מה, פרמיירה חגיגית לא התקיימה. הגרסה המוצהרת של תיאטרון בית לסין: 'יש קיצוצים בגלל המצב'. יכול להיות שזו הסיבה האמיתית או אולי זו התנסחות דיפלומטית שמחפה על משהו מורכב יותר. לך תדע.
בכל מקרה, רק השבוע הזדמן לי לראות את 'חשמלית ושמה תשוקה', המחזה המפורסם של טנסי ויליאמס, שגם הפך לסרט בבימויו של איליה קאזאן, בכיכובם של מרלון ברנדו ווויאן ליי והעניק להם תהילת עולם.
אז איך ההצגה? מצד אחד טובה, אבל חסר בה משהו. מה בדיוק? קשה לי לשים את האצבע.
נקדים ונאמר שאת ההצגה ביים אילן רונן ומככבים בה גיל פרנק (סטנלי קובלסקי) ומירב גרובר (בלאנש דיבוא) שהיתה גם אשתו בחיים.
אז קודם כל המחזה פשוט נהדר. ספור דחוס ואינטנסיבי, יצרי וחושני ששורט אותך בנקודות הכי עמוקות. מצד שני זה לא פר כלפי גיל מירב אבל מרלון ברנדו וויויאן ליי כל הזמן מהדהדים ברקע.
אז נכון שפרנק וגרובר הם אולי החיבור הכי נכון בעיר לתפקידים האלה, אבל גרובר כבלאנש קצת מוגזמת אפילו על גבול הגרוטסקה. מה גם שבלאנש היא אותה בלאנש שאנו רואים בתחילת המחזה עד להתמוטטות שלה. השינוי שהדמות עוברת במחזה לא ניכר עליה. במקום להיות אותה דמות גרוטסקית רק לקראת סוף ההצגה, גרובר מהתחלה מוגזמת וקריקטוריסטית. גיל פרנק, חושני וגברי ובוטה אבל היתה חסרה לי אותה יצריות בסיסית שפורצת ושורפת את הכל.
|
