צילומים מרהיבים של הסלבריטאים בפסטיבל הסרטים בירושלים. גם ערב ההצדעה לפשנל. ארבע שנים למותו של מאיר אריאל.
תאריך הכתבה:
22/07/2003
אבינועם חרפק מנכ"ל הפסטיבל, בהקלקת הגדלה: יובל בנאי.
|
| 
דובר קוסאשווילי הבימאי, בהקלקת הגדלה: המפיק דודי זילבר.
|
| 
הבימאי יעוד לבנון. בהקלקת הגדלה: אריאלה שביד ופשנל הגדול.
|
|
ליה ואן ליר, בהקלקת הגדלה: המפיק משה אדרי והבימאי דרור שאול.
|
| 
טינקרבל, בהקלקת הגדלה: יהודה סתיו.
|
| 
פשנל הגדול. בהקלקת הגדלה: ניצה דשא והנכד.
|
|
כתבה וצלמה: שוש מיימון
פסטיבל הסרטים בירושלים, שחגג השנה את שנתו העשרים, הוא אחד האירועים המרתקים והיפים שנתברכה בהם ארצנו הקטנטונת משופעת הפסטיבלים.
הסינמטק הירושלמי ממוקם באחד המקומות הכי יפים בארץ אם לא בעולם? בקיצור, היופי עוצר נשימה, מזג האויר יבש וצלול והסרטים.... חבל על הזמן.
ליה ואן ליר, שיזמה את הפסטיבל, יחד עם אבינועם חרפק ויגאל מולד-חיו לקטו למעלה ממאה סרטים מרחבי העולם, עלילתיים ודוקומנטרים שאתה לא יכול למצוא בכל מקום אחר. כמו בכל שנה גם השנה התמודדו סרטים ישראלים על פרס וולג'ין, כשבדרך כלל מי שזוכה בו, זוכה בהמשך גם בפרס האוסקר הישראלי.
השנה התמודדו שבעה סרטים על הפרס. מה שמאפיין את כל השבעה היא דווקא הפלוראליזם שלהם. אין מכנה משותף
אחיד.
יש סרט אחד פוליטי של יעוד לבנון- 'איים בחוף', יעוד לבנון הוא לשעבר בן זוגי. קומדיה מטורפת על גבול הקומיקס –'סימה וקענין מכשפה' בבימויו של דרור שאול, סרט פסיכולוגי בנימה אירונית דקה 'הביוגרפיה של בן' שביים דן וולמן, 'מתנה משמים' של דובר קוסאשווילי שפורש פנורמה רחבה צבעונית ומעיקה על העדה הגרוזינית תוך שהוא משחיל אמירות נוקבות על יחסי גברים נשים ומעמד האשה בחברה הגרוזינית, 'מסעות ג'יימס בארץ הקודש' של רענן אלכסנדרוביץ' הוא סרט מקסים עם בקורת חברתית נוקבת, אייל חלפון מתמודד ב'תיאום כוונות' עם הטראומה של מלחמת יום כיפור, 'מיס אנטבה' של עומרי לוי הוא דרמה על גיל ההתבגרות כשברקע הספור של מבצע אנטבה ו'האסונות של נינה' בבימויו של שבי גביזון, שגם זכה בפרס, הוא 'קומדיה עצובה מאוד'.
הסרט 'מיס אנטבה' היה עדין ונוגע ללב, 'הביוגרפיה של בן' היה מוטרף כואב ואבסורדי, 'מתנה משמים' היה חושני, עסיסי, יצרי ובוטה, 'איים בחורף' היה אמיץ לב בגין הנושא בו הוא מעיז לגעת: היה או לא היה טבח בערביי ארץ ישראל במלחמת השחרור?, 'סימה וקענין מכשפה' הוא פארודיה מבדרת (לעתים וולגרית צעקנית ובוטה) על תופעת ה'באבות' ו'מסעות ג'יימס לארץ הקודש' הוא סרט מרנין ומצחיק עד דמעות
על היחס שלנו לעובדים הזרים. בקיצור, טוב לראות שלמרות כל הקושי יש קולנוע ישראלי והוא חי ונושם ובועט.
הפסטיבל גם היווה מוקד עלייה לרגל לכל תעשיית הקולנוע הישראלית וכו-לם היו שם: מפיקים, בימאים, תסריטאים, שחקנים, עתונאים ומבקרי קולנוע. בין היתר פגשתי שם את הבימאים: דובר קוסאשווילי, דן וולמן, רענן אלכנדרוביץ, יעוד לבנון, דרור שאול. השחקנים: מוני מושונוב, סנדרה שדה, עזרא ופרי כפרי, חני פרי, זוהר וינעקעלה יעקובסון, אילן תורן. המפיקים: מרק רוזנבאום, דודי זילבר, מיקי רבינוביץ', משה אדרי, נורית ואיז'ו שני, שיש קולר. המבקרים: מאיר שניצר, עירית שמגר, נחמן אינגבר, אורי קליין, יהודה סתו, ואנשי קולנוע רבים: שיש קולר, שאול דישי, מאיר פניגשטיין, ליא ואן ליר, אבינועם חרפק ועוד.
מחווה לפשנל:
כתבה וצלמה: שוש מיימון
בין האירועים בפסטיבל הסרטים בירושלים בלט מחווה ההוקרה שהתקיים בתיאטרון ירושלים לכבוד 'פשנל הגדול' הלא הוא מפיק התיאטרון והקולנוע אברהם דשא.
פשנל תרם את כל הסרטים והסרטונים הקצרים שהפיק לסינמטק ירושלים, וליא ואן ליר גמלה לו במחווה הוקרה על מפעל חיים בנוסח 'חיים שכאלה'.
מלבד כמה חברים נאמנים שהלכו אחרי פשנל באש ובמים כמו: אורי לוי וטלילה בן זכאי, רבקה מיכאלי, שלמה וישינסקי, גבי עמרני, יעקוב בודו, ראובן שפר וגדעון זינגר – לא היה זכר למצעד כוכבים.
בלטו בהיעדרם שלישיית הגשש החיוור. שהרי פשנל והגששים היו תאומים סיאמיים יותר משלושים שנה, הוא לא רק היה מפיק שלהם, הוא היה אבא גדול ומגונן, שותף לעסקים ולתופעה שקוראים לה 'הגשש החיוור.
'אבל לא רק הגששים בלטו בהיעדרם- שורה של כוכבים ומפיקים שפשה גילה וטיפח והפך אותם למה שהם לא הגיעו.
בשנות השישים והשבעים 'פשה' שלט בשוק הבידור המקומי. יחד עם אורי זוהר וחיים טופול הרימו מופעים וסרטים שהם אבן דרך בהסטוריה של הקולנוע המקומי. למשרד קראו: 'התיאטרון העממי- א.זוהר-א. דשא פשנל' והשניים הפיקו, בין היתר, את הסרטים: 'חור בלבנה', 'מוישה ונטילטור', 'כל ממזר מלך', 'התרנגול', 'מקרה אשה'. ומופעים כמו 'הגשש החיוור', 'מוישה ונטילטור', 'ג'אמבו', 'דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ', 'חיי כלב'.
פשה גם גילה וטיפח אמנים שהיו אז בתחילת דרכם כמו: ירדנה ארזי, מירי אלוני, להקת כוורת, ציפי שביט, רותי הולצמן לאה לופטיןרוב מטופחיו לא הגיעו לערב המחווה.
כן הגיעו: ספי רבלין, רבקה מיכאלי, יעקוב בודו, גדעון זינגר, ראובן שפר ועורך דין יגאל ארנון שהוא חבר ותיק של פשה.
אריאלה שביד, עודד קוטלר, יאיר שטרן, מיכה שרפשטיין, גבי עמרני, מאיר פניגשטיין, גדעון לוי, אילן דה פריז, ליא ואן ליר, הנשיא לשעבר יצחק נבון, יהודה עפרוני, בלה אלמוג, יגאל חרד, מולי שפירא, אפרים סידון ואחרים.
הפנינג ישראלי - 4 שנים למותו של מאיר אריאל
כתבה: שוש מיימון.
תרצה אריאל, עשתה את זה שוב ובגדול. היא לא נותנת לנו לשכוח את מאיר אריאל, וכמו בכל שנה, הרימה מופע ענק המנציח את יצירתו המוסיקלית של בעלה, שהלך מאיתנו בטרם עת. ארבע שנים חלפו מאז שמאיר אריאל נטש אותנו, ומשנה לשנה הופך המופע לזכרו ל'הפנינג' ישראלי כיפי סוחף וכובש. ובואו נקווה שיפוך ל'מוסד'. אירוע של קבע בעל ניחוח ארצישראלי, מבית היוצר של תרצה ומאיר אריאל.
מאיר אריאל, 'טרובאדור ישראלי', תמלילן מעולה, מוסיקאי מוכשר שגם שר את השירים שלו וגם כתב טקסטים מעולים לזמרים המובילים בארץ: 'אגדת דשא' המופלא לשלום חנוך, 'ערב כחול עמוק' לריטה, 'תם השרב הגדול' ליהודה פוליקר, ו'בוא נפרוץ את שגרתנו' ליזהר אשדות - הם רק חלל מהלהיטים הגדולים שלו.
כו-לם נענו לקריאתה של תרצה ובאו לקבוץ משמרות, שבו נולד וגדל אריאל, לחלוק כבוד למאיר, שככל שהזמן חולף את מגלה איזה יוצר ענק הוא היה.
גידי גוב, אהוד בנאי, רמי קלינשטיין, נורית גלרון, גלי עטרי, רונית שחר, אריק סיני, אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, הם רק חלק מהשמות שעיטרו את הערב הקסום הזה. כולם הפיעו בהתנדבות כמובן ונתנו שיר או שניים של מאיר בפרשנות שלהם.
את הפינאלה חתם שלום חנוך עם 'יש ערימה של חבר'ה על הדשא' השיר האלמותי שכתב מאיר אריאל בצעירותו לשלום חנוך, כשגידי גוב, אהוד בנאי ורמי קלינשטיין יחד עם קהל האלפים שהשתרע על הדשא שר יחד איתו.
את הערב הקסום הנחה יואב קוטנר והוא הועבר בשידור ישיר בלי צה"ל.
וכבר עכשיו אנחנו מחכים לשנה הבאה בקבוץ משמרות.
|
|
