שוש מיימון על שתי הצגות בכורה: שושה בגשר, וקופסא שחורה בהבימה. צילומים ורשימת מוזמנים.
תאריך הכתבה:
05/07/2003
אריה יבגני מייסד ובימאי גשר. בהקלקת הגדלה: שלמה בר שביט ומרים זוהר
|
| 
נירה גל. בהקלקת הגדלה: עדי עציון
|
| 
ברוריה אבידן בריר. בהקלקת הגדלה: יהודית אוריין.
|
|
עמוס עוז. בהקלקת הגדלה: אלכס אנסקי.
|
| 
לבנה חכים. בהקלקת הגדלה: אוסנת פישמן וליאת קניג.
|
|
השבוע התקיימו בזו אחר זו שתי פרמיירות נוצצות ועמוסות בשמנה וסלתה של סצינת התיאטרון המקומית. בשני המקרים מדובר בעיבוד לספרים מצליחים של שני סופרים בעלי שם עולמי. הראשון, 'קופסא שחורה' של עמוס עוז ב'הבימה' , והשני - 'שושה' על פי ספור של בשביס זינגר (זוכה פרס נובל לספרות) בתיאטרון 'גשר'.
איני הולכת להשוות בין שתי ההצגות אבל רק אציין שבשתיהן עבודת העיבוד של הספר למחזה הינה מרתקת ו'עובדת'.
קופסא שחורה – עוד שלאגר מבית היוצר של יענקעלה אגמון
בצהרי יום ו' שעטו אל הפואייה ב'הבימה' כו-לם. מי לא היה שם? הנשיא לשעבר, יצחק נבון, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק עם טלי שלו, שולמית אלוני, עורך דין אמנון זכרוני, המלהקת לבנה חכים, המחזאי הלל מטלפונקט ויעל דן, חנה מרון, דפנה ערמוני, אלכס אנסקי, גדעון סאמט, הסופר אהרון מגד, נאוה ברק בלי אהוד וכמובן חתן השמחה- עמוס עוז ורעייתו.
האמת- הגעתי סקפטית להצגה. זכרתי שהספר הוא רומן מכתבים ונראה לי כמעט בלתי אפשרי לעבד אותו לתיאטרון. והנה הפתעה- הבימאי חנן שניר עשה את הבלתי יאומן כמעט. לא זו בלבד שהייתי מרותקת אלא שלקראת הסוף אפילו הזלתי דמעה או שתיים.
למי שלא זוכר, עמוס עוז, שכתב את הספר לפני יותר מ-15 שנים, חזה כמו נביא המוכיח בשער, את עליית הימין בישראל, את החולשה והאימפוטנטיות של השמאל ואת עליית המזרחיים כגורם דומיננטי ומשפיע.
עבודת הבימוי של הבימאי, חנן שניר, קצבית וקולחת. גם כאן כל המרכיבים בהצגה עובדים בהרמוניה (מלבד תפאורה גמלונית ומגושמת למדי). גם הפעם מוכח שוב שליהוק טוב עושה את רוב העבודה. אוסנת פישמן מפתיעה בתפקיד אילנה, רמי הויברגר כאלכס הוא בחירה כמעט מתבקשת. והוא אכן יהיר ואטום וסגור וקשוח ומתנשא. יעקב כוהן – הוא מישל סומו טבעי, אם כי לאורך כל המחזה הדמות לא עוברת את השינוי המתבקש. סומו בתחילת המחזה, הוא אותו סומו שהופך לקונה קרקעות גדול. כמו תמיד, אריה מוסקונה, בתפקיד עורך דין זקהיים, עושה תפקיד אופי מעולה. ובטח עוד נשמע רבות על אבי קורניק, השחקן הצעיר שמשחק את בועז.
בקיצור- לרוץ לראות.
'שושה' - 'סאגה' אפית מרתקת
כמו תמיד אחרי הצגה בתיאטרון 'גשר' אתה נשאר אפוף בטעמים ומראות וריחות של עולם מכושף – מלא יופי ופיוט, יצרי וחושני ואידיאי ופואטי, ומה לא?
גם כאן יבגני אריה המדהים, מתמודד דרך הספור של שושה, הוויית היהודים בגטו והמילייה האינטלקטואלי היהודי בוארשה של לפני עליית הנאציזם - עם שאלות מטרידות ונוקבות: פשר החיים, פשר המוות, הקיום היהודי, השמדת יהודי פולין, הקומוניזם, ארץ ישראל, אמריקה, מחיר התהילה, ומחיר האהבה כמובן.
נקדים ונאמר ש'שושה' היא אחת ההצגות הפחות מפעימות שצפיתי בהן ב'גשר', אבל היא עדיין עולה על כל מה שמוצע לך בתיאטרון הישראלי.
יבגני אריה, שצירף לתיאטרון 'גשר' קבוצת שחקנים צעירים בוגרי ניסן נתיב, עשה החלטה אמיצה והטיל על החבורה הזו את התפקידים הראשיים במחזה. אלון פרידמן (המחזאי) ושירי גדני (שושה). אולם, לדעתי, זו החלטה נועזת למדי.
בעוד שירי גדני כשושה היא נפלאה הרי שאלון פרידמן מגלם דמות שטוחה ופלאקטית. הוא אמנם נראה אינטלקטואל אבל אין בו היצריות והחושניות שבזכותם מרותקות אליו נשות ורשה העליזות. בכלל, נראה לי שהתפקיד גדול עליו בכמה מספרים.
כל יתר השחקנים הוותיקים של 'גשר' היו כמובן מעולים, והגדילה לעשות יבגניה דודינה בתפקיד השחקנית האמריקאית.
בקבלת הפנים שנערכה בתום הפסקה פגשנו את יורם מרידור, יוסי ביילין, יענקעלה אגמון, ליפקין שחק וטלי, הלל מיטלפונקט ויעל דן, יונה יהב ראש עירית חיפה, המחזאי אפי כוהן, הבימאי יבגני אריה, העתונאים: ירמי עמיר, יהודה סתו, ברוריה אבידן, בלה אלמוג, יהודית אוריין, נירה גל ויעקב בן הרצל, שלמה בר שביט ומרים זוהר, אורי לוי וטלילה בן זכאי, לבנה פינקלשטיין, עדי עציון ועוד רבים וטובים.
(כתבה וצילמה שוש מיימון.)
|
|
