איך האקט המיני נמשך דקות, אבל הנשים שפגשתי ריכלו עליו שעות. רק מצלמה חסרה שם.
תאריך הכתבה:
10/10/2001
בסוף שבוע האחרון נקלעתי, ללא רצוני, לערב בנות.
המקום: הסלון הביתי שלי. מספר הנשים: שש. הקורבן: אני.
בעודי חוזר מפגישת עבודה מאוחרת ביום שישי האחרון שמעתי בכניסה לבניין בו אני מתגורר צווחות וצהלות נשיות הבוקעות מחלון ביתי. הצחוק הנשי בישר רעות, והאמת לא איחרה לבוא.
נכנסתי לדירה ושפע חברות של השותפות לאה וקרן שוכבות להן בעונג רב על ספות הסלון (שלי!!!) ומהגגות על דא, הא ובעיקר על אהההההה....
הדילמה הייתה קצרה: ללכת או להישאר? נשארתי.
מה חשבתם שאנטוש?!? אחרי הכל, היה שם סושי, יין אדום ובעיקר הזדמנות להציץ לעולמן הפרטי של הנשים.
בפעם האחרונה שנקלעתי לשיחת בנות הייתי בן 16. בת זוגתי דאז, ערכה מסיבת יום הולדת בביתה והזמינה קומץ חברות טובות למסיבת פיג'מות. למרות שהערב הוגדר לבנות בלבד נדרשתי להפגין נוכחות, ולשחק אותה כאילו "במקרה" עברתי בסביבה. ואז לאחר ש"כאילו במקרה" הגעתי, נדרשתי לשבת כל הערב לצידה, לאחוז בידה ולהיות החבר היפה והשתקן (לא שאני יפה ולא שאני שתקן).
זו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה זכיתי להצצה כה קרובה ועמוקה לעולמן של הנשים. את הצלקות אני נושא עד עצם היום הזה. הערב הטראומתי ההוא התחיל בשיחה על איילניר, מסקרה ושאר חומרי הסוואה לפנים, המשיך בסוגי חזיות ובשיאו הגיע לנושא המחזור החודשי והחדרת טמפונים. בקיצור, זוועה.
באותו הלילה, השכלתי גם השכלתי.
למדתי, לדוגמא, שהמחזור החודשי לא נשפך כנחל אל הים כפי שחשבתי ברוב טיפשותי אלא הוא נוצר קצת אחרת. גיליתי גם, על סמך עדויות נשיות, שבאמת אפשר לרכב, לשחות ולקפוץ בזמן מחזור כדבר הפרסומות. אם כל זה לא הספיק לי (או לכם) אז שיא הערב היה בהדגמה של בחורה אחת לשנייה על אופן החדרת הטמפון למקום שממנו באים ילדים. את ההמשך אינני זוכר, הדחקתי.
"זה היה אז והיום זה היום", אמרתי לעצמי. "אז הייתי בן שש עשרה והיום אני כבר כמעט בן 25".
"מה כבר יש להן לחדש?" הרהרתי בעודי נוגס מסושי קטנטן שנתקע לו מרוב הלם בגרון.
חשבתי שחבורת נשים אינטלקטואליות בנות 25, עם תואר ביד (או לפחות בדרך אליו) תהגגנה על המצב בעולם, על המשכנתא, שכר הדירה או לכל היותר על השוביניזים הגברי. אבל מסתבר שהפה שלהם, המוח ובעיקר הדמיון שלהן הרבה יותר פורה.
והעיקר טוענים שהגברים הם עם של רכלנים. שהגברים גסים, בהמיים, חסרי כבוד למין הנשי וחולי מין.
הייתם צריכים להיות עדים לתוכן השיחה שנערכה אצלי בסלון באותו הערב.
הנושא: אחת הנוכחות שחזרה שעה קודם לכן מדייט חדש שנמשך עשרים שעות והסתיים בשינה משותפת במיטתו של הגבר החדש.
ולהלן קטעים נבחרים מהתחקיר הבטחוני שעברה עם חזרתה (לשם הדמייה מירבית דמיינו ברקע בקולות צחוק מתגלגל ובלתי פוסק): "איך היה?" , "הוא נגע בך?", "שכבתם?", "אז ישנתם, ערומים?", "הוא חיבק אותך?", "גדול או קטן?", "איך הוא נוגע?", "וזה זרם?", "הוא התקשר?", "את תתקשרי?", "הוא שעיר?", "איך התחת שלו?" הרעיון ברור. השאר בוטה וגס מלהעלותו על הכתב.
אני לא מגן על אף אחד ואינני טוען ולו לרגע שהגברים הם העם המובחר, שהם מלאכים טהורים וצחים. כן, גם הגברים מרכלים ומעבירים מידע חשוב יותר וחשוב פחות על הדייט של אתמול בלילה, אבל בדרך כלל העדכון מסתכם בשורה קצרה אחת. "זיינתי אותה/קרעתי אותה/פתחתי לה את הצורה".
בוטה אבל קצר. קצר ולעניין. זהו. בחיי.
אבל לעומת זאת בתיאורים ובסיפורים הנשיים אקט מיני שארך במציאות חמש דקות יהפוך לסיפור של שלוש שעות עם הדגמות, המחשות ואפקטים קוליים. החל מאיפה הוא נגע, איך היד שלו זזה, לאן, באיזו מהירות ועד איזה עומק. אה, ולא לשכוח, הגודל. סוגיית הגודל.
האם הוא קטן, ארוך, עבה, דק, נעים, רך, קשה, עם גבשושית או חלק, נייד או נייח, עקום או ישר, שחור, לבן, צבעוני או זוהר בחושך. אלוהים, עד לאן? למה שלא תשלפו מצלמה, תתעדו ותחליפו עם החברות. ואחר כך אתן תוהות למה לגברים יש תסביך שקשור ל"ליטל וילי".
הרי תמורת ערב חברתי עם חברה תמכרי, כך מסתבר את מרכולתו של הגבר שלך לכל המרבה במחיר.
אז בטרם תתחיל פה מלחמה חדשה אני מכריז על הפסקת אש.
לא עוד פירוט אורולוגי ביולוגי מצידכן ושום ניבולי פה מצידנו.
סיכמנו?
|
|
