איך עמי שנקר יושב על הבר בE-4 , עם גדי סוקניק ואורלי ויינרמן, הכי "אין" שיש בנמל תל אביב המתחדש.
תאריך הכתבה:
03/12/2001
עמי שנקר מדווח: אט אט כמעט מבלי שהרגשנו מתפתח לצד שפך הירקון בואך גלידה מונטנה והלאה, איזור הבילוי של תל אביב מודל 2001. המחסנים הישנים, שרידי גני התערוכה של ת"א הקטנה הופכים למתחם תרבות ובילוי בפיקוח אוהב של העירייה. אפילו גשר ווקוף המט ליפול בשפך הירקון, שניקרא כך על שמו של הנציב הבריטי, ושעיקר פירסומו בא לו ממשפטו המיתולוגי של אלטמן הקטן הזכור לטוב מ"מציצים", - נהרס. במקומו נבנה גשר עץ מואר ורומנטי המזכיר ולו במעט מקומות רחוקים המשמשים מודל לחיקוי. המקום שמשך את תשומת ליבי נימצא ממש בתחילת הרחוב ההולך מערבה ונוגע במים. השם שניתן לו הוא פשוט: -4 E. למה? כי כך הוא מצוין בתשריט העיריה. דלת הכניסה למקום, בתוך הקיר הגבוה, אינה אומרת מאומה. רק ההתגודדות לידה מרמזת על התעניינות בנעשה פנימה. עמדתי יפה בתור ומכיוון שכבר חלפתי 25 סתיוים נתנו לי להיכנס.הרושם הראשוני החזירני לאמסטרדם אהובתי, בר מרובע מרכזי כשסביבו פזורים שולחנות גבוהים בצידו האחד ונמוכים ונינוחים יותר באחר, מוסיקה עכשווית מרובת בסים והרבה יפים ויפות בגילאים חסרי המנוח. אורלי ווינרמן, סיגל פפושדו, עינב גלילי, לצד יפיפיות אנונימיות שעתידם עוד לפניהן, הן מהמבלות הקבועות במקום.
אל הבר העשיר מסבים תכופות גדי סוקניק, עימנואל רוזן ובן כספית. כן זכיתי לשטוף את עיני בפלא טבע מקומי הניקרא פינצי מור. בעלי המקום, שרון שלומי מקבוצת "מדזו", מבעלי "מיט בר" מסעדת הבשר הותיקה, ואמיר נוי המגיע מתחום הפקות ואירועים, חברו להקמת מה שניקרא במקומותינו "לאונג' בר". דהיינו שילוב מתאים לבילוי לילי לא מחייב בו גלומה אפשרות לאכול "פיוזן" טעים באיזור הציד המוכרז של הבר. או אפשרות להסב לשולחן נינוח עם מספר חברים. אני ישבתי על הבר בקו האש, נוגס במומלצים: שרימפס במילוי סרטנים, ומולים ברוטב קארי וג'ינג'ר שנולדו בהולנד והגיעו בדואר אויר לחוף ימה של ת"א. היפהפיה שישבה לידי, ונגסה בהמבורגר תוצרת בית בליווי צ'יפס דקיק, הראתה לי את ה"פירסינג" החדש שעשתה בלשון. לשאלתי השנונה, האם זה כאב? הודיעה לי חגיגית שהשני כאב יותר! לא שאלתי על מיקומו…
בחצות הדי. ג'יי. התורן העביר הילוך למוסיקה קיצבית שמשתלבת היטב עם האוירה הטובה השוררת במקום הסימפטי והאיני הזה, שבו הלילה הוא צעיר, והיום רק יום שלישי בשבוע . יצאתי אל הלילה הקריר כשאני צריך לעבור גשר אחד רחוק מדי, אל המכונית החונה מעברו השני של הנחל, ליד האנדרטה שהקים גדוד אוסטרלי שחצה את הנחל במלחמת העולם הראשונה. היום לא היה כל סיכוי לחציה, כולם היו נשארים בצד הדרומי על הבר ב-4E.
|
