איך מוכרים לנו במסעדה חדשה בהרצליה, סושי בשיטת הסרט הנע והזול כמו בחו"ל, ואיך נחשף הבלוף הגדול של הסושי. אל תשלמו הון כי אורז הוא רק אורז.
תאריך הכתבה:
22/01/2002
ירון רומנו, ממשפחת רומנו אשר אחד מבניה נירצח לפני שנים רבות במשלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן, ועד היום לא קיבלו פיצויים, כי נפלו בין הכסאות, פתח השבוע מסעדה חדשה ששמה "רנינג סושי" ברחוב משכית שבהרצליה פיתוח. בלונדון ובאמשטרדם ראיתי מסעדות כאלה, ועכשיו גם בישראל. נחמד.
אהבתי את המסעדה כי על הבר, על סרט נע, רצות מנות סושי, סשמי, ניגרי ועוד, במחירים של 8 שקלים לצלחת ועד 15 שקלים לצלחת. כל המנות עם האורז הירקות והדגים ניראות יפה מאד. כניראה "הסושי מאן" הוא אמן ציור מצויין. הדגים טריים כי למשפחת רומנו יש ספינות דייג מאז שהם היו ילדים. לכל צלחת יש צבע אחר, וכך יודעים בסוף כמה אכלת ובכמה לחייב אותך.
המסעדה הזו היא לא בשורה תנכית חדשה, אבל ייחודה בכך שהיא שוברת מחירים מופרזים שאפיינו עד כה את מסעדות הסושי בישראל.
ישראל נכנסה לאחרונה לעידן הסושי תחת כל עץ רענן ושיח. פירושו של דבר שגם בסופרמרקטים מוכרים לנו סושי מוכן לקחת הבייתה במחירים שווים לכל נפש. זה כמובן עשוי לשבור מסעדות מהודרות כמו "סאלי" בהרצליה פיתוח, שם אתה משלם עבור התיפאורה המהודרת, ומשלם עבור סושי סכום של נגיד 40 שקלים לזוג: לשתי ערימות אורז קטנות ופיסת דג עליהן. עוד אגדה מנופצת: עניין הדגים. אומרים לך שהדגים טריים, שהם נהדרים, אבל כמעט כל הדגים באים מאותו מקור והם ניראים פחות או יותר אותו דבר: קצת מתים, קצת משומשים, קצת צבעוניים. כך: טונה בהירה או כהה, דג סלמון, דג חרב, דג צלופח, חסילונים, ועוד שניים שלושה גיוונים.
לאן אני חותרת: סושי על כל צורותיו: עם דג חי, בלי דג חי, עם ירק, בלי ירק, עם עטיפת אצות, בלי עטיפת אצות, עם קונוס, בלי קונוס, הוא אותה גברת בשינוי אדרת: הוא אורז וירקות ודגים שאסור בגללו לפשוט את עורו של הסועד. אלא מה? פה נכנס אלמנט ההידור: מסעדה יותר יפה, יותר מפנקת, יותר הדורה, תשלם בה הון כאילו הסושי היה זהב.
זאת צריך לדעת: סושי הוא אלמנט זול. אורז אף פעם לא היה משהו יקר. הדגים הם אלמנט יקר יותר, אבל כולם באים מאותה מדמנה סביבתית של מיים מזוהמים, ובקרוב מאד, זו הערכתי, נאכל גם דגי ים בסושי שלנו, שיגדלו בתנאי בריכה ימית מבוקרת, וכל הסיפורים על ספינות דייג יהיו נחלת העבר.
בינתיים: מי שבאמת אוהב סושי שיעצור לאכול אצל ירון רומנו ב"רנינג סושי", לא יקר, נחמד, טרי, זריז, וחוץ מזה: ירון רומנו הוא בן שלושים ומשהו. כל חבריו הם בסביבות גילו: אנשים מצליחים, יפים, לבושים היטב, עם מכוניות טובות, שני ילדים, עוזרת, הכנסה טובה וכך הלאה. אז הם אוכלים סושי. סושי זה היום מאד "אין" בגילאי שלושים ומשהו. אגב, רבים מהם מתקשים לאכול עם המקלות, זה לא פשוט להרים את האורז הזה עם שני מקלות, אבל הם כבר יודעים לערב את הוואסבי- זה החריף הירוק, עם רוטב סוייה ועם פיסת כרוב וורוד בשביל הטעם.
בהצלחה.
|
|
