איך ערכו מסיבת תה בגן ביתו של השגריר ההודי בהרצליה פיתוח? נכחו גד פרופר ושלום זיידלר. איך הציגו בבית הסקוטי ביפו תערוכת יין? חמשת הגדולים הגיעו וגם 40 מיקבי בוטיק.
תאריך הכתבה:
01/03/2002
מסיבת התה ההודית בבית השגריר הייתה סרט נהדר בטעם של פעם, ייבאו תה ואורחים מלונדון באוירה חוצלארצית:
"תה הודי הוא ממכר", כך פתח ואמר יושב ראש המועצה ההודית לתה הודי. יש מועצה כזאת, וגבר אחד, ששמו הוא ג'סמוהן שינגה ראג'ו הגיע במיוחד מהודו דרך לונדון (שם יושבת מועצת התה ההודית דרך קבע) להרצליה פיתוח, היישר לבית השגריר ההודי ברחוב גלי תכלת, כדי ללמד את הקרואים שניקבצו למסיבת תה, על התה ההודי.
היתה הרבה צבעוניות: ראג'ו כמו השגריר עצמו לבוש היה בתרבוש. המארחות הישראליות כמו המארחות ההודיות לבשו סארים צבעוניים, כלי הבישול והאוכל היו קערות נחושת צבעוניות ומין גריל הודי נהדר העלה עשן. סביב הגריל טרחו חמישה שישה הודים בלבן. כמו סרט. היו חטיפים הודים ממולאים בשר וחריפים, וגם הרבה מתוקים מקושטים בשקדים ובצבעי כסף וזהב, שכניראה לא מזיקים למערכת העיכול.
בחצר הסתובבו גיבורים מקומיים: פיליס גלזר הבשלנית, אבי שטיימיץ השף המפורסם שהחל דרכו באילת והיום עובד במלון המלך דוד בירושלים ובהתאם לרוח הזמן איבד הרבה ממישקלו. הגיעו גם שלום זיידלר מבעלי תה ויסוצקי, וגם גד פרופר מבעלי חברת אסם.
למדנו שההודים שותים תה כל הזמן וכל היום. גם כבוד השגריר שותה תה כל שעה במשך היממה, וכל ים התה הזה לא מפריע לו לעבוד, להיפך מחדד את מוחו.
למדנו שיש כמה סוגי תה ושני סוגים חשובים:
תה דרג'ילינג שהוא התה ההודי הכי חשוב ויוקרתי. הוא תה מיסתורי ונחשב לשמפניה של התה העולמי. טעמתי אותו והוא ארומתי, נחמד וטעים, אבל תהרגו אותי אם אני מבינה אמיתית בתה.
התה השני המפורסם בהודו שמו אסם, והוא גדל בצפון מזרח הודו.
בישראל קונים תה בשבעה מליון דולר לשנה, וההודים היו רוצים שניקנה גם תה הודי, משום שלדברי השגריר ההודי, הוא טוב, טעים, חביב על ההודים, וגם חביב על הבריטים.
היתה שעת אחר הצהריים, הפרחים הצבעוניים בבית השגריר שבו לב. האורח מהודו החזיק בידו בסוגי התה השונים והסביר. האורחים מישראל התעדנו על תה ועוד מעדנים הודים. היה נחמד, נחמד מאד. אבל שום דבר במסיבת התה ההודית הזאת לא הזכיר את מסיבת התה של אליזה בארץ הפלאות. במחשבה נוספת: מתי בכלל הייתי במסיבת תה, פרט מבספרים שקראתי, כך שאין לי אלמנטים להשוואה.
מסיבת התה ההודית בחצר השגריר, סארי צבעוני
|
| 
שגריר הודו בסלון ביתו ועוזרתו
|
| 
השף אבי שטיימיץ והבשלנית פיליס גלזר טועמים תה הודי
|
|
נציג מועצת התה ההודית שהגיע מלונדון. בהקלקת הגדלה: קהל בחצר
|
| 
שלום זיידלר מבעלי תה ויסוצקי. ניראה טוב, נשא אשה והביא יורש
|
| 
גד פרופר מבעלי אסם במסיבת התה
|
|
הסיסמא הייתה: "יין ישראלי בראש כל תפריט", התערוכה הייתה מרהיבה, הקהל נהר במשך שלושה ימים, וגם אנשי המקצוע למדו משהו חדש. שווה.
בבית הסקוטי ביפו שהוא פנינת חמד נהדרת פתחו למשך שלושה ימים, בפעם הראשונה בקורותינו, את תערוכת היין הישראלית, הכי יפה והכי מקצועית שהיתה.
במדינה יש פיגועים, יש מלחמה, יש אסונות ויש מיתון, אבל הבציר נמשך, היין שתסס הבשיל בחביות, הבקבוקים ממולאים ונימכרים בחנויות, עם ישראל קונה ושותה, ומה שלא קונים או שותים הולך לייצוא. יש יין ישראלי, והוא יין טוב ועל רמה. אין מה להתבייש בו. לא לחינם טבעו השנה את הסיסמא "יין ישראלי בראש כל תפריט" ורבות המסעדות שנעתרו והבטיחו להגיש רק יין ישראלי.
כולנו יודעים: יש יין צרפתי, ויין אמריקאי, יין דרום אפריקני ויין צ'ילאני, יין ארגנטינאי ויין יפני, יין רומני ויין קפריסאי, בקיצור ארצינו מוצפת, ופרט ליין ממוזמביק שטרם ראיתי על המדף כי אולי אין שם יין מקומי, כבר ראיתי ושתיתי הכל.
אף על פי כן ולמרות שפע הייבוא, יין ישראלי הוא יין טוב, הוא לא יקר והוא משלנו, מספק מקומות עבודה, מחזיק בחיים את הכרמים, גדל באדמותינו, חלקם מקומות שהיו צחיחים, משתמש במים מליחים, ומרכז סביבו תעשייה עברית.
הייננים שיתפו השנה פעולה: נלך לפי הגודל של היקבים שהוא הסדר הקובע: כרמל מזרח הכי גדולה, היא קונה מחצית מכמות הענבים ליין הגדלים בישראל. היא שייכת לאגודת הכורמים ההסטורית, ובראשה עומד מזה 15 שנה, איש גדול שמבין ביין במסחר ובמזון טוב, ושמו: אברהם בן משה.
במקום השני: יקבי ברקן ששייכים לשני גיסים, שהתחילו ככורמים מנס ציונה ושמם יאיר לרנר ושמואל בוקסר. שניהם קנו גם את יקבי סגל, ושניהם מצליחים בענף יצור היין שניקלעו אליו בהיותם חקלאים. חברת יקבי ברקן ניסחרת בבורסה. לאחרונה הם החלו בבניית יקב חדש ומרכז מבקרים מפואר ביער חולדה, בהשקעה של 24 מליון דולר. הם כבר הספיקו לשלם מחצית הכסף, ונותנים תקווה למשקיעים בתקופות קשות.
אחריהם נימצאים יקבי רמת הגולן המנוהלים על ידי שלום בלייר, אחר כך באים יקבי בנימינה בראשות יאיר חסון, יקבי אפרת בראשות יגאל מורן. אלה הם חמשת הגדולים.
משום מה לא השתתפו בתערוכה יקבי תשבי השייכים למשפחת יונתן ונילי תשבי מזכרון יעקב.
אבל כן השתתפו בתערוכה כארבעים יקבים קטנים הניקראים יקבי בוטיק, אלה יקבים של ישובים קטנים או יקבים משפחתיים, של יינן אחד או משפחה אחת שמתמחים ביינות מצויינים. בזמנו התפרסם למשל היינן מרגלית שבקבוק יין סנובי אחד שלו השיג מחירים של 300 שקלים ויותר.
כיום הגדולים שבין יקבי הבוטיק הם יקב דלתון שנימצא במושב כרם בן זימרה בגליל, אחריו יקב לטרון, יקב קסטל שבעליו משפחת בן זקן התפרסמה בתיקשורת הרבה מאד, יקב אמפורה, ויקב התבור.
יקבי בוטיק היו מאז ומתמיד חביבי הקהל, לכל יקב סיפור נהדר או אדם מיוחד העומד מאחוריו. למשל בין הכותבים שהכרתי בזמנו, היה אדם ששמו בארי ססלוב והוא פתח יקב בהרבה רעש וצלצולים, כתבו עליו כמה יפה, כמה טעים, עשו ערבי טעימות, ביקורים וכך הלאה. ללמדך שאפילו אתה מייצר כמה מאות בקבוקים או בסביבות האלף בשנה, הרי אם אתה יינן, ובעל יקב, - אתה כוכב.
התערוכה בבית הסקוטי הצטיינה באסתטיקה. בכל חדר הציבו דוגמאות ליינות נהדרים, שולחנות ערוכים, פרחים אלגנטיים, מפות צבעוניות, תצוגה נפלאה של מוצרים וגם שפע של הרצאות מפי הגדולים והחזקים של תעשיית היין שלימדו את המאזינים רבות.
קצת נתונים: בישראל קלטו בשנה האחרונה 45 אלף טון ענבי יין, ישראלי צורך 6.5 ליטר יין בשנה, היינות הלבנים החדשים הם: ויונייה, טוקאי, גוורצטרמינר (שם ששובר את השיניים), נקרוציו מנזוני, גראנש בלאן, פינו ביאנקו, דולצ'טו ואיטלקי.
האדומים החדשים הם ברברה, סנגקובאזה, קברנה פרנק, פינו גיג'יו, מלבק, סירה או שיראז, גראנש נואר, פטי וורדו.
סביב תעשיית היין מתפרנסות יותר מ10 אלפים משפחות כורמים ואנשי יקבים.
אברהם בן משה בחדר של כרמל מזרחי בתערוכת היין
|
| 
קהל מחליטני היין, ייננים ומבקרים, בהגדלה: קטע קהל אחר
|
| 
שניים מתוך חמשת הגדולים והמרצים, בהגדלה דמויות מתוך חמשת הגדולים
|
|
|
|
