מי הגיע לאילת תחת איום הסקאדים: כל הסלבריטאים, כל השמות. מג'ודי ניר מוזס ועד פנינה רוזנבלום. הגולשים מוזמנים להוסיף שמות לרשימה.
תאריך הכתבה:
25/03/2003
ג'ודי ניר מוזס אשת שר החוץ, פנינה רוזנבלום מועמדת הליכוד לכנסת, דודו טופז, דידי הררי, סנדרה רנגלר, אורלי ויינרמן, דץ ודצה, יעל אבוקסיס ועוד שורה ארוכה של מובילים חברתיים ירדו לאילת. ג'ודי ניר מוזס, גם בעלת אימפרית תיקשורת שמרה על פרופיל נמוך ולא אצה להתראיין ולהצטלם כדרכה. כל שאר המובילים החברתיים של המדינה השתעשעו, הצטלמו והפכו תחת איומי הסקאדים, להכי "אין" שאפשר. מי שנישאר בתל אביב הפך ל"אאוט" גמור.
הגולשים מוזמנים להוסיף שמות לרשימת ה"אין" באילת, ולהביע דעתם בהערות שבסוף כתבה זו.
שוש מיימון הייתה "ברצינות" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי באילת והיא מדווחת:
כתבה וצילמה: שוש מיימון:
אפשר לומר שהצליח להם למארגנים של פסטיבל הסרטים הבינלאומי הראשון באילת.
היחצ"נית לשעבר חן סדן שיזמה והפיקה את הפסטיבל לא תיארה לעצמה ש'רוחות המלחמה' המנשבות דווקא ייטיבו עם הפסטיבל שלה.
נכון שעד הרגע האחרון סדן התלבטה אם לקיים אותו בכלל, ונכון שהרבה יוצרים ואנשי קולנוע בינלאומיים שהבטיחו את בואם- לא הגיעו מפחד הסקאדים, אבל למרות כל זאת סדן יכולה לטפוח לעצמה על השכם, בחינת: התינוק נולד, ואוטוטו הוא יתחיל ללכת.
כלומר, הצלחת הפסטיבל טמונה בעצם קיומו.... וזה כלל לא משנה כמה אנשים הגיעו וכמה צופים קנו כרטיסים. עצם העובדה שהוא בכלל התקיים זהו ההישג.
כפי שהיטיב להבהיר זאת גבי קדוש ראש עיריית אילת בנאום הפתיחה שלו: "כך גם היה עם פסטיבל הג'אז. כשהוא יצא לדרך , לפני 16 שנים, זה היה משהו מגומגם ומהוסס. היום יוצרים מכל העולם מתגאים להשתתף בו... "
אז ביום חמישי ירדנו לאילת. מרביתנו תיכננו לשהות בפסטיבל בלי קשר לסקאדים המאיימים, אבל ביום רביעי בלילה כשהודיעו על תחילת המיתקפה על עיראק, גם מי שהיסס, מצא את עצמו בדרך לאילת.
וככה יצא שערב פתיחת הפסטיבל שהתחיל בהקרנת סרט ברזילאי מעולה "עיר האלוהים" ונחתם במסיבת קוקטייל אלגנטית - היה משופע בסלבריטאים תל אביבים נוצצים שבנסיבות אחרות ספק אם היו מוצאים את הזמן לרדת עד אילת.
אז ככה השתכשכו להם ביחד דודו טופז שכמו תמיד נתלות עליו פרגיות צעירות, דידי הררי, אלון אבוטבול והבימאי שמי זרחין, המפיצים נורית ואיז'ו שני שהסרט שלהם, 'עיר האלוהים' פתח את הפסטיבל.
ועל מה הסרט?
סרט קשוח שמבוסס על ספור אמיתי על מלחמת כנופיות ברחובות ברזיל, כשהחבר'ה בכנופייה הם בני חמש עד חמש עשרה.... מצמרר, מפחיד ומחליא. אבל זה מסמך חברתי נוקב ומזעזע, שחובה לראות אותו ולו רק בגלל הנחמה פורתא: שעם כל השגעון אצלנו, כאן החיים הרבה יותר שפויים...
ואת העיקר שכחתי: אורח בינלאומי אחד כן טרח והגיע לפסטיבל- שמו ג'פרי פורטר והוא ביים סרט נעורים חביב על לבטי התבגרות של צעיר אמריקאי בקולג'. פורטר הוא היחיד שלא חשש להגיע עד הלום למרות שכולם המליצו לו לא לנחות בישראל העקובה מדם.... אבל ג'פרי החביב והאמיץ לא התייחס והגיע וזכה להמון חום ותשומת לב מכולנו. מה גם שאת הסרט שלו שנקרא באנגלית TRY SEVENTEEN הפיקו צמד הישראלים שלנו בהוליבוד: דני דימבורט ואבי לרנר כשבועז דוידזון הוא היועץ האמנותי.... ולא זו בלבד - פורטר שהוא WASP אמריקאי טיפוסי מספר לנו שיש לו חברה ישראלית ממוצא תימני, נאוה, שההורים שלה דתיים ולא קל להם לעכל את הזוגיות הזאת....
בקיצור, אפילו אצל ג'פרי פורטר , הכל כך אמריקאי, מסתתרת לה נקודה יהודית קטנה...
אורלי ויינרמן, בהגדלה: איז'ו שני מבעלי קולנוע לב
|
| 
שמי זרחין. בהגדלה אלון אבוטבול ונורית שני
|
| 
דודו טופז ודידי הררי. בהגדלה ד"ר פרד מנדלי קונסול כבוד לאיטליה, גבי קדוש ועוד אורח
|
|
משה דץ ודליה בן ארי. בהגדלה דודו טופז ומעריצה
|
| 
ליאור אשכנזי. בהגדלה המפיק והבמאי ריקי שלח
|
| 
שחקנית צעירה. בהגדלה דן בירון ושרי רז
|
|
|
